יד

יד מי שמחזיק יורות ממושל העיר ויש לו חוק קבוע מהמושל על כל בני העיר שכל מי שמבשל ביורות אלו צריך ליתן לו מדה אחת מכל בישול אם הוא בענין שכשמתיישנים היורות או שמתקלקלין צריך ישראל זה הנוטל שכרן לתקנם או לעשות חדשים הרי יורות אלו הן כשלו ממש ואסור לו להניח להנכרים שיבשלו בהן חמץ בפסחעח מטעם שנתבאר למעלהעט.

ואם אין לו כח למנוע אותן והן מבשלין חמץ בעל כרחו על כל פנים אסור לו ליטול לאחר הפסח את המדות של בישולי חמץ שהפרישו הנכרים בעד שכר היורות שבישלו בהן חמץ בפסח ואפילו אם עבר או שכח ונטל מדות אלו אסור ליהנות מהן דכיון שדרכן לעולם לתת מדה מן הבישול בעד שכר היורות הרי זכה הישראל במדה זו בשעת הבישול בתוך הפסח ונעשה חמצו של ישראל שעבר עליו הפסח ואפילו מעות אסור לו לקבל לאחר הפסח בעד שכר היורות שבשלו בהן חמץ בפסח כדי שלא ישתכר באסורי הנאהפ אלא שאם עבר וקבלם מותר לו להנות מהם כמו שנתבאר למעלהפא.

וכיצד יעשה ישראל זה כשיגיע הפסח ימכור לנכרי על כל ימי הפסח את כל היורות עם כל המדותפב באחד מדרכי הקנייה שנתבאר בחושן משפט הלכות מקח וממכר ויתנה עמו שלאחר הפסח יתן לו בעד זה מעות או שארי דברים וכשמתנה עמו כך אף אם לאחר הפסח נותן לו הנכרי את המדות של חמץ שקיבל בפסח בשכר היורות מותר לו לקבלם ולאכלםפג כמו שנתבאר למעלהפד:


עח) אחרונים. ב"ח סוף הסימן. מ"א סוף הסימן. ח"י ס"ק ו.

עט) סעיף יב.

פ) ב"ח שם. מ"א שם.

פא) סעיף ה.

פב) מ"א שם.

פג) ט"ז ס"ק ב (שבלי הקנאת התנור אין התנאי מועיל).

פד) סעיף ז.