טו

טו אבל אם אינו מוטל על הישראל לתקן היורות כשמתקלקלין או כשמתיישנין הרי הן ברשות המושלפה ואין הישראל מוזהר שלא יבשלו בהן נכרים חמץ בפסח שהרי אין לו שום הנאה מן החמץ המתבשל בתוכן שאף אם ינטל החמץ מתוכן וישארו ריקנין על גבי האור ויתבקעו לא יצטרך הישראל לתקנן.

ואם הוא יודע ומכיר את הנכרים שיבשלו חמץ בפסח יתנה עמהם קודם הפסח שלאחר הפסח יתנו לו בעד שכר היורות מעות או שארי דברים שאינו חמץ או חמץ שנתחמץ לאחר הפסח כדי שכל ימי הפסח לא יהיה להישראל שום חוב של חמץפו וכשהתנה עמהם תנאי זה אף אם לאחר הפסח נותנים לו הנכרים המדות מן הבשולים של חמץ שבישלו בפסח מותר לו לקבלםפז.

ואין זה משתכר באסורי הנאהפח כיון שגוף היורות הן של המושל לגמרי ואין להישראל שום זכייה בהן שלא שכר גוף היורות אלא חוק המגיע בלבדפט והנכרים המבשלים אינן נותנין מה שנותנין אלא בעד שכר היורות שבישלו בהן את החמץ וכיון שהיורות הן של המושל נמצא שהמושל זכה בשכרן מיד שבישלו בהן והוא המשתכר באיסורי הנאה והישראל חוזר וזוכה מן המושל ואינו משתכר כלל בעד איסורי הנאה אלא בעד המעות שנתן או שיתן להמושל:


פה) ב"ח סוף הסימן.

פו) ב"ח ומ"א שם. וכדלעיל ס"ד בחוק הכומרים.

פז) כדלעיל שם.

פח) שנתבאר לעיל ס"ה, שאסור לו לכתחלה לקבל אפילו מעות.

פט) מ"א שם.