ספריית חב"ד ליובאוויטש

יח

יח אסור ליתן בהמתו לנכרי להאכילה בימי הפסח אם ידוע לו שהנכרי יאכילנה פסולת של שעורים שהוא חמץצד לפי שאכילת הבהמה היא הנאת האדם שעל ידי כן היא מתעלה ומשבחת ומתוספת בדמיםצה ואע"פ שאם היתה אוכלת דברים אחרים שאינן חמץ היתה גם כן מתעלה ומשבחת מכל מקום עכשיו ששבח ועילוי זה בא לה על ידי חמץ בפסח הרי זה אסורצו אע"פ שהחמץ הוא של נכריצז (ועיין בי"ד סי' ס'צח וסי' קמ"בצט שאם עבר הישראל והאכילה בעצמו חמץ בפסח שמותר לשחטה ולאכלה בפסח ואין צריך להשליך דמי הנאת החמץ לאיבודק ע"ש הטעםקא) ומכל מקום אם אין ידוע לו בודאי שיאכילנה חמץ מותר ליתנה לו ואין חוששין שמא יאכילנה חמץקב:

צד) אגודה פ"ב סי' כג. שו"ת מהרי"ל סי' קסא. שו"ע סי' תמח ס"ז.

צה) תוס' ור"ן נדרים לח, א ד"ה ולא יזון. לבוש שם ס"ז.

צו) ראה לעיל סי"ב, לענין הנאה לישראל כשהנכרי מבשל חמץ בכליו.

צז) כדלעיל סי' תמג ס"ג וש"נ.

צח) סעיף א בהג"ה. וראה אליה זוטא סי' תמח ס"ק ו.

צט) סעיף יא.

ק) כהא דנתבאר לעיל סי' תמה ס"ט.

קא) מטעם זה וזה גרם. וראה לעיל שם ס"י. ברכת אברהם ח"א סי' א וח"ב סי' תנא. מ"מ וציונים. פסקי אדמו"ר הזקן ע' 8.

קב) אגודה שם (שבסתם מותר). מהרי"ל שם. מ"א ס"ק י (שבספק מותר).