כא

כא וכן מותר לומר בפסח לנכריקיג אפילו הוא עבדו שמזונותיו עליוקיד לך וקח עלי חמץקטו מן החנוני ואכול ואני אפרע לו ומותר לו לפרוע לחנוני אפילו בעוד שהחמץ בעולם שעדיין לא אכלו העבדקטז ואין החמץ נקנה לישראל בפרעון זה כיון שבשעה זו אין החמץ ביד הישראל אלא ביד העבדקיז (ואע"פ שהעבד הניח החמץ בחצרו של הישראל מ"מ אין חצירו של אדם קונה לו דבר שאין נוח לו כגון חמץ בפסח כמו שנתבאר בסי' תמ"חקיח) וגם בשעה שמשך העבד את החמץ מן החנוני לא נתכוין במשיכתו אלא לזכות בו לעצמו ולא בשביל הישראל וגם החנוני נתכוין להקנות החמץ להעבד במשיכתו ולא להישראל רק שיחזור על הישראל שיפרע לו בעד עבדוקיט נמצא שחמצו של חנוני הוא שאוכל העבדקכ ולא חמצו של הישראל רבו:


קיג) גמרא ע"ז סג, ב (לענין יין נסך ושביעית). מרדכי רמז תקמט (לענין חמץ). דעה הב' בשו"ע ס"ו. הגהת מהרש"ל לטור (שכן עיקר). מ"א ס"ק ט. פר"ח ס"ו.

קיד) רש"י שם ד"ה ולא משום יין נסך (שבזה מיירי בגמרא שם, וקיי"ל דשרי). מרדכי שם. וראה לקמן סכ"ג (שעכ"פ אינו חייב ליתן לו מזונות של חמץ).

קטו) תורת הבית הארוך בית ה שער ב (מט, ג). הובא בב"י יו"ד סי' קלב ד"ה יש מקומות. כפי מה שפירש בדבריו הר"ן ע"ז פ"ה (לד, א) ד"ה גרסינן בגמרא. משמעות מ"א ס"ק ח. פר"ח שם. וראה גם לקמן סכ"ג (באומר לחנוני). ושם בסוף הסעיף – דעה הב'.

קטז) ב"י ביו"ד סי' ק[ל]ב ד"ה יש מקומות, בשם הרשב"א בתורת הבית שם.

קיז) רא"ש ע"ז פ"ה סי' ב, בשם רמב"ן.

קיח) סעיף ג.

קיט) תוס' שם ד"ה ואינו.

קכ) ראה מ"מ וציונים.