כג

כג אבל אם אינו מקדים לו דינר מותר לומר לו תן חמץ לעבדי ואני אפרע לךקכו שכל שלא פרע לו הישראל קודם שנותן החמץ לעבדו הרי הוא נותנו לו בתורת מכירת חמץ שלו והישראל יפרע לו בעדו (ועיין ביורה דעה סי' קל"בקכז שאם הוא חייב ליתן לעבדו מזונות של חמץ ואינו יכול לפטור את עצמו במה שיתן לו מזונות אחרים שאינן חמץ בעל כרחו של העבד אסור לו לומר לחנוני נכרי פטרני ממזונות עבדי ותן לו חמץ בפסח ואני אפרע לך לאחר הפסח).

וכל זה מעיקר הדין אבל יש אומריםקכח שמחמת חומרות חמץ יש להחמירקכט שלא לומר לנכרי בפסח קנה לך חמץ מן החנוני ואני אפרע ל[ו] ואין צריך לומר שלא יאמר לחנוני תן חמץ לנכרי זה ואני אפרע לך וטוב לחוש לדבריהם:


קכו) תורת הבית הארוך בית ה שער ב (מט, ג). הובא בב"י יו"ד סי' קלב ד"ה יש מקומות. כפי מה שפירש בדבריו הר"ן ע"ז פ"ה (לד, א) ד"ה גרסינן בגמרא. מ"א ס"ק ט. פר"ח ס"ו. וראה גם לעיל סכ"א (אפילו פירש קח עלי חמץ). וראה העו"ב תתנג ע' 57.

קכז) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה ב"י שם בשם הרשב"א בתורת הבית שם. אמרי יושר ח"א סי' קצד.

קכח) ב"ח ס"ג ד"ה מותר, ויו"ד סי' קלב סי"ג ד"ה ומ"ש אבל, ובשו"ת סי' קמג (לפירוש הפר"ח ס"ו, ו)ח"י ס"ק יא. וראה מ"מ וציונים.

קכט) כדעת הר"ן שם, שלא התירו אלא כשיכול לפטור עצמו במזונות אחרים ולא אמר לו בפירוש שיתן לו חמץ (ראה שו"ת ב"ח שם).