כד

כד לפיכך מי שיש לו תינוק חולה קצת שהוא צריך לאכול או לשתות חמץ יזהר שלא יאמר לנכרי תן חמץ לתינוק זה ואני אפרע לך אלא יבקש ממנו שיתן החמץ במתנה להתינוקקל ואם אי אפשר למצוא בקל מי שיתן במתנה יש לסמוך על סברא הראשונהקלא ומותר לפרוע לוקלב אחר שנתן החמץ ליד התינוק או אחר שהניח חמץ בבית הישראל שכבר יצא החמץ מרשות הנכרי קודם הפירעון ולרשות הישראל עדיין לא בא אע"פ שהניחו בביתו שאין חצירו של אדם קונה לו בעל כרחוקלג וגם הנכרי לא מכר את החמץ לו אלא להתינוק.

אבל אסור לקבל החמץ ביד מן הנכריקלד אפילו קודם הפירעון אלא אם כן זכה בו כבר התינוק בהגבההקלה שכל זמן שלא זכה בו התינוק אפילו הניחו הנכרי בבית הישראל וחזר ונטלו הרי הוא שלו כשהיה וכשנוטלו הישראל מידו הרי זה כקונה חמץ בפסח:


קל) ח"י ס"ק יא.

קלא) מ"א ס"ק ט (מותר לומר ואני פורע).

קלב) כדלעיל סכ"א.

קלג) כדלעיל סי' תמח ס"ג וש"נ.

קלד) רב אשי ע"ז סג, ב. מרדכי רמז תקמט. שו"ע סוף ס"ו (שנשא ונתן ביד).

קלה) ראה חו"מ סי' רמג סט"ו. מ"מ וציונים.