ספריית חב"ד ליובאוויטש

ג

ג ומטעם זה ישראל שהלוה מעות לנכרי ברבית של חמץ שכל זמן שלא יפרע לו מעותיו יתן לו בכל שבוע ושבוע כמה ככרות של חמץיב מותר לו לקבל מן הנכרי לאחר הפסח את הככרות שמגיע לו בעד שבוע של פסחיג ואפילו נותן לו ככרות שנתחמצו בפסח או שנתחמצו קודם הפסח והרי הן חמץ שעבר עליו הפסח מכל מקום כיון שכל ימי הפסח היו ברשות הנכרי ולא היה להישראל שום זכייה בהן הרי דינם כחמצו של נכרי שעבר עליו הפסחיד.

ולפי שיש חולקיןטו על טעם זה לפיכך לכתחלה צריך להתנותטז עם הנכרי קודם הפסחיז שלא יתן לו לאחר הפסח בעד שבוע של פסח ככרות שנתחמצו בפסח או קודם הפסחיח אלא יתן לו מעות או קמח או ככרות שנתחמצו לאחר הפסח כדי שכל ימי הפסח לא יהיה לו שום שעבוד על חמצו של הנכרי וכיון שהתנה עמו תנאי זה אפילו אם לאחר הפסח נותן לו הנכרי ככרות שנתחמצו בפסח או קודם הפסח מותר לו לקבלם ממנויט ולאכלםכ לפי שככרות הללו הן חליפי המעות שהתנה עמו לתת לו בעד שבוע של פסחכא אבל בדיעבד שלא התנה עמו תנאי זו קודם הפסח ולאחר הפסח הביא לו הנכרי בעד שבוע של פסח ככרות שנתחמצו בפסח מותר לו לקבלם ולאכלם שהעיקר כסברא הראשונהכב:

יב) רוקח סי' רסח. טור בשם ראבי"ה (סי' תסו, בהא דלקמן ס"ד). שו"ע ס"ב.

יג) ב"י ד"ה וישראל בדעת הגהות מיימוניות פ"א אות ג (בהא דלקמן ס"ד).

יד) כדלעיל ס"ב וש"נ.

טו) רוקח שם. טור בשם ראבי"ה.

טז) ב"י ד"ה וישראל (לחשוש לדעת הטור בשם ראבי"ה). שו"ע ס"ב.

יז) ראה ט"ז ס"ק א.

יח) ראה לבוש ס"ב.

יט) רוקח שם. טור בשם ראבי"ה. שו"ע שם.

כ) במקומות שנהגו היתר בפת פלטר, כדלעיל סי שכה ס"ו וש"נ.

כא) ב"י שם. שו"ע שם.

כב) ב"ח ד"ה ולענין הלכה (בדיעבד). מ"א שם (בדיעבד). פר"ח ס"ב (שמותר בכל אופן).