ה

ה ישראל שיש לו תנור ואפה בו נכרי חמץ בפסח שלא מדעת הישראל אסור לו לקבל מעות מן הנכרי בעד שכר התנורכז אפילו לאחר הפסחכח.

ואם עבר וקבל מעות מן הנכרי אפילו בתוך הפסח מותר לו להנות מהםכט אע"פ שהנכרי נותן לו מעות אלו בעד אפיית החמץ שאפה בתנורו בפסח בשעה שהחמץ אסור בהנאה ונמצא שהוא נהנה מאיסורי הנאהל מכל מקום כיון שמעות אלו אינן לא דמי החמץ ולא חליפי החמץ אלא שחמץ גורם למעות שיבאו ליד הישראל לפיכך אין כאן איסור מן התורה אלא מדברי סופרים שאסור להשתכר באיסורי הנאהלא לכתחלה ולכך אסרו לקבל המעות לכתחלה אבל אם כבר קבלם לא קנסוהו להפסיד מעותיו אלא בשכר יין נסך בלבדלב כמו שנתבאר ביו"ד סי' קל"גלג.

אבל אם הביא הנכרי לאחר הפסח בעד שכר התנור ככרות של חמץ שאפה אותם בפסח בתנורו של ישראל אפילו עבר הישראל וקבלם אסור לו ולכל ישראל להנות מהםלד דכיון שדרך כל שוכרי תנור ליתן לבעל התנור בשכרו ככרלה מן הככרות שאופין בתנורולו נמצא שבשעה שאפה הנכרי בתנור של ישראל כבר זכה הישראל בככר מן הככרות של נכרי שאפה אותן בתנור והרי זה חמצו של ישראל שעבר עליו הפסחלז שאסור בהנאה לכל אדם מישראללח:


כז) מרדכי רמז תקפז, בשם הר"ש משאנץ. טור ושו"ע ס"ד.

כח) מרדכי וטור ובאר הגולה שם.

כט) מרדכי וטור ושו"ע שם.

ל) ונתבאר לעיל סי' תמג סי"ב, שאפילו בדיעבד אין ליהנות מהדמים אלא במקום הפסד מרובה.

לא) שו"ת רשב"א ח"א סי' קעז. פר"ח ס"ז ד"ה גם מ"ש שכיון. והיינו אפילו מחמץ של נכרי (מרדכי שם וטור, וכדלעיל סי' תמג ס"ג).

לב) ריב"ש שם.

לג) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור ושו"ע שם ס"א.

לד) מרדכי שם בשם הר"ש משאנץ. טור (ושו"ע) ומ"א ס"ק ד.

לה) מ"א שם.

לו) משא"כ לעיל ס"ב, לקנות ככרות אחרות ולפרוע לו.

לז) מרדכי וטור ומ"א שם.

לח) כדלעיל סי' תמח ס"א.