לו

לו מחבת שמטגנין בה עיסת חמץ כל השנה בשמן או בשומן יש אומריםרכ שצריכה ליבון גמור כדינו להשתמש בה בפסח לפי שלפעמים נשרף ונכלה השמן או השומן שתחת כל העיסה או שתחת מקצתה ונבלע בה טעם העיסה במחבת על ידי האור בלבד שלא על ידי משקהרכא וטעם זה אינו נפלט ממנה על ידי הגעלה אלא על ידי ליבון דכבולעו כך פולטורכב.

ויש חולקיןרכג על זה ואומרים שאם באנו לחוש לזה אם כן כל קדירות של מתכות שמבשל בהן חמץ כל השנה לא תועיל להן הגעלה כי לפעמים מקדיח הרוטב ונחסר הרבה עד שהתבשיל נשרף ונדבק לדופני הכלי והטעם שאין אנו חוששים לזה לפי שאע"פ שהתבשיל נשרף ונדבק לדופני הכלי מכל מקום לחלוחית משקה יש בתוכו ובפנימיותו ולא נתייבש אלא צד החיצון שאצל דופן הקדירה וגם שם יש קצת לחלוחית משקה אלא שהוא יבש ואין הקדירה נקראת בשביל כך תשמישה על ידי האור להצריכה ליבון והוא הדין והוא הטעם למחבת שמטגנין בהרכד.

אבל מחבת שאפו בה עיסה אף על פי שמשח את המחבת בשמן או בשומן תחת העיסה כדי שלא תשרף אין זה נקרא טיגון אלא אפייה כיון שאין העיסה רוחשת בשמן או בשומןרכה והרי נבלע בה החמץ על ידי האור בלבד וצריכה ליבון גמור כדינו וכן הדין באגנות שאופין בהן עוגותרכו:


רכ) ראבי"ה סי' תסד (ע' 87) בשם אביו רבנו יואל. רשב"א בתורת הבית בית ד שער ד (לה, א), ובשו"ת ח"א סי' תקב. רמ"א בשם יש מחמירין.

רכא) תורת הבית שם. רא"ש פ"ב סוס"י ז בדעתם.

רכב) כדלעיל סי"ג.

רכג) ראבי"ה שם (בדעת עצמו). רא"ש שם. טור ושו"ע סי"א. ולענין ברכת המוציא ראה לעיל סי' קסח סט"ו. סדר ברכת הנהנין פ"ב הי"ב.

רכד) רא"ש שם. ט"ז ס"ק טז.

רכה) פר"ח סוף סי"א. וראה לעיל סי"ג, במוסגר.

רכו) מ"א ס"ק כא. וכדלקמן סמ"ב.