מו

מו אבל מדוכות שלנו שלעולם אין דכין בהם פירורי לחם ולא שאר חמץשכב אפילו היא של ברזל ונחושת אין צריך ללבנה כלל ואף להגעילה אין צריך מעיקר הדין אלא שלפי שיש לחוש שמא נפל לתוכה פירור חמץ פעם אחת ואחר כך דכו בה תבלין חריפים ונידך גם הפירור חמץ עמהם ומחמת חריפותם נבלע גם הוא עמהם בתוך המדוכהשכג לפיכך טוב להחמיר ולהגעילהשכד בתוך כלי ראשון.

ואם דכו בה תבלין בפסח בלא הגעלה ונתנם בתבשיל מותר לאכול התבשיל בפסח עם התבלין שבתוכה דכיון שבמדוכות שלנו אין בהן אלא חשש שמא נפל לתוכה פירור חמץ ובשביל חשש זה אין לאסור בדיעבדשכה שמעיקר הדין אין לחוש כלל לזה שאין מחזיקין איסור מספקשכו כמבואר ביורה דעה סי' ל"טשכז (ומ"מ אם עדיין לא נתנם בתבשיל טוב שלא יתנם בתבשיל עד לאחר הפסחשכח דכיון שאפשר להצניעם עד לאחר הפסח הרי זה לכתחלהשכט אבל אם קודם הפסח דכו בה תבלין בלא הגעלה מותר לאכלם בפסח מטעם שנתבאר בסי' תמ"זשל ע"ש):


שכב) כדלעיל סי' תמז סנ"ה.

שכג) ואינו מתבטל בתוכה בס', כדלעיל סל"ה.

שכד) ב"ח סי"ד ד"ה מדוכה. מ"א ס"ק לא.

שכה) מסקנת מ"א שם. ח"י ס"ק מח. וראה גם לקמן סע"ו.

שכו) פר"ח ס"י, עפ"י חולין נו, ב. וראה גם לעיל סי' תכט סי"ט וש"נ.

שכז) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם סעיף א (חוץ מריאה). וראה מ"מ וציונים.

שכח) משמעות המ"א שם.

שכט) ראה ח"י ס"ק לב.

של) סעיף נה.