סג

סג וכל זה לכתחלה אבל בדיעבד ששכח והכניס מי דבש של פסח לתוך חבית של יי"ש שהגעילה כדינו אפילו הכניסו לתוכה בתוך הפסח ושהה בה כמה ימים מותר לשתותו בפסחתנג (אם אין מרגישין בו ריח יי"שתנד עיין סימן תמ"גתנה) ומכל מקום מיד שנזכר יערה אותו מחבית זו לחבית אחרת של פסח.

אבל אם הכניסה לתוך חבית של יי"ש שלא הוגעלה כדינה אפילו הכניסו לתוכה קודם הפסח ושהה בתוכה מעת לעת אסור לשתותו אפילו ביום טוב האחרון של גליות אף אם לא היתה החבית בת יומה מבליעת היי"ש שטעם היי"ש אינו נפגם אפלו לאחר כמה ימים והוא נותן טעם לשבח במי דבשתנו.

אבל אם הכניסו לתוך חבית של שכר שלא הוגעלה כלל רק שהדיחה היטיב תחלהתנז מן השמרים הדבוקים בדפנותיה ושוליהתנח אפילו שהה בתוכה כמה ימים מותר לשתותו בפסח (אפילו היתה החבית) בת יומה מבליעת השכרתנט שהרי בשעה זו שהמי דבש בולע טעם השכר מן החבית דהיינו בסוף מעת לעת אחר כניסתו לתוכה אזי ברגע ההוא יש יותר ממעת לעת לבליעת השכר בתוך החבית וכבר נפגם בלוע זהתס.

ואין צריך לומר אם הכניס יין לחבית של שכר שלא הוגעלה אפילו היא בת יומה שמותר לשתותו בפסח אפילו שהה בתוכה כמה ימים שכל שכר הוא נותן טעם לפגם בייןתסא.

במה דברים אמורים כשעירה היין או המי דבש מחבית זו לחבית אחרת קודם הפסחתסב שכל נותן טעם לפגם שנעשה קודם הפסח אינו חוזר וניער בפסח אבל אם לא עירה אותם עד כניסת הפסח אסור לשתותו אפילו ביום טוב האחרון של גליות לפי מנהגנו שאנו אוסרין נותן טעם לפגם בפסח כמו שנתבאר בסימן תמ"זתסג:


תנג) ראה מלבושי יום טוב סכ"א. אליה רבה ס"ק מד. פרי מגדים משב"ז ס"ק כז.

תנד) שאף שבדיעבד אין חוששים לריח שנשאר בחבית, מ"מ חוששים לריח שנשאר במי דבש.

תנה) סעיף ג (שאף ריח אסור).

תנו) מ"א ס"ק מ. וכדלעיל סי' תמז סמ"ו. וראה שו"ת צמח צדק או"ח סי' נג.

תנז) רמ"א סכ"א.

תנח) ראה לבוש סכ"א.

תנט) משמעות רמ"א ולבוש שם (שמתירין בסתם). וראה ט"ז ס"ק כב.

תס) כדלעיל סי' תמז סכ"ח וש"נ.

תסא) מרדכי רמז תקסז. מ"א שם.

תסב) מ"א שם. ח"י ס"ק נח.

תסג) סעיף ח.