ע

ע ומכל מקום אין להחמיר אלא במקומות שנהגו להחמירתקז וגם באותן מקומות אם ברי לו שכלי חרס זה לא עירב האומן סובין בציפוי יש להקל להשתמש בו בפסחתקח אם אין שם מנהג ידוע להחמיר גם בזה ולפיכך נוהגים בקצת מקומות שלא להשתמש בהן בפסח אפילו הם חדשים אלא אם כן עמד הישראל על גבי האומן לראות שלא יתקן ציפויתקט הבדילתקי והצבעתקיא על ידי סובין ואין להחמיר בזה אלא במקום המנהגתקיב שמעיקר הדין אין לחוש לזה שהרי אין הבדיל או הצבע מתדבקין בכלי אלא על ידי ליבון הכלי באש ואזי נשרף כל ממשות הסוביןתקיג.

ולא עוד אלא אפילו כלי מתכת ישן שנתבשל בו חמץ כל השנה ואחר כך חיפהו בבדיל יש להתיר מעיקר הדין להשתמש בו בפסח בלא הגעלה לפי שהליבון שמלבנים אותו בשעת ציפוי מפליט האיסור ממנו כמו שאם היה מגעילו שהרי האש מחממו כל כך מבחוץ עד שהבדיל ניתך בתוכו מבפנים וליבון כזה אינו גרוע מהגעלה כיון שהיד סולדת בו משני עבריו מבית ומחוץ בכל שטח הכליתקיד אלא לפי שלפעמים עושים זה הציפוי במהירות ואינו עולה בכל שטח הכלי לפי שלא הרתיחו אותו יפה וזה מצוי מאודתקטו לפיכך נכון להורות שיגעילו אותם אחר הציפויתקטז (ואם האומן שציפהו הוא נכרי צריך להטבילותקיז בלא ברכהתקיח אחר הציפוי קודםתקיט ההגעלה כמו שנתבאר ביורה דעה סימן ק"כתקכ).

אבל כלי חרס ישן המחופה בבדיל או עופרת אפילו הגעלה וליבון אין מועילין לו להכשירו כדין כלי חרסתקכא שאינו נכשר על ידי הגעלה וליבון ואף על פי שחיפהו כשהיה חדש שעדיין לא נשתמש בו ולא נבלע כלום בהחרס עד לאחר שחיפהו בעופרת ואז עופרת הוא מפסיק בין החרס ובין החמץ שנשתמש בתוכו אין זה מועיל כלום להיות נדון ככלי מתכות הנכשרים על ידי הגעלה לפי כשנשתמש בו חמץ בחמין נבלע החמץ בכל עובי הכלי ונבלע גם בחרס שתחת העופרתתקכב ושוב אינו נפלט ממנו לעולם:


תקז) דרכי משה ס"ק יז בשם מהר"י ברונא. רמ"א סכ"ג.

תקח) מהר"י ברונא שם. מ"א ס"ק מו.

תקט) מ"א שם (לענין המצופים זכוכית). וראה הערות לשו"ע אדה"ז שכנראה חסר כאן איזה תיבות (אוצ"ל: שלא יערב סובין בציפוי וכן בכלים הצבועים או מחופים בדיל יעמוד על האומן לראות שלא יתקן ציפוי כו').

תקי) דרכי משה שם בשם מהר"י ברונא, שגם בבדיל יש אותו חשש. רמ"א סכ"ד. ובבאר היטב ס"ק נב שנוהגין לעמוד על גביו בשעת מלאכה.

תקיא) עא"ש(!). לבוש. דרכי משה ס"ק יח בשם מהר"י ברונא, שלא להשתמש בכלים צבועים אפילו חדשים. רמ"א שם.

תקיב) רמ"א שם.

תקיג) עולת שבת סכ"ב לבוש סכ"ד. (לענין בדיל. ובעולת שבת סכ"א ולבוש סכ"ג, התירו אף בהיתוך זכוכית מטעם שהוסק בכבשן).

תקיד) שו"ת רא"ם ח"א סי' מג. מ"א ס"ק כז. וכדלעיל ס"י וש"נ. וראה קובץ דברי תורה יב ע' מה.

תקטו) פר"ח סוף ס"ה. וראה לעיל סל"ט שהתכת הבדיל מועלת לשריפת ממשות האיסור שתחתיו, והליבון שבשעת הציפוי מועילה למה שבלוע באותו מקום בכלי.

תקטז) (שיירי) כנסת הגדולה הגה"ט. פר"ח שם.

תקיז) שו"ת הרא"ם שם. (שיירי) כנסת הגדולה שם. מ"א סוף ס"ק כז.

תקיח) כנסת הגדולה שם. ח"י ס"ק מא.

תקיט) בקונטרס השלחן הגיה: אפילו קודם. וראה קובץ כינוס תורה ט ע' לג.

תקכ) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם סעיף א (בכלי חרס המצופים באבר, שספק אם ציפוי האבר מצריכו טבילה).

תקכא) גמרא ל, ב. לפירוש רש"י ד"ה קונייא. רמב"ם פ"ה הכ"ה. רשב"א (ראה תורת הבית הארוך בית ה שער ו סא, א). ר"ן שם (ח, סע"ב). ב"י ביו"ד סי' קלה ובשו"ע שם ס"ו. טור (כאן). פר"ח סכ"ג. ח"י ס"ק סד בשם רוב האחרונים.

תקכב) פר"ח שם.