יג

יג וכל זה כשמגעיל בערב פסח משעה ה' ואילך וכן אפילו בכל ימות השנה אם מגעיל כלי הבלוע משאר איסורי תורה או איסורי דברי סופרים צריך ליזהר שלא יהיה בן יומו או שיהא במים ס' כנגדוסא ואז מותר להגעיל אפילו אם מגעיל כלים הבלועים מאיסור עם כלים כשרים הבלועים מחמץ ואפילו אם מכניס ליורה כלי הבלוע מאיסור קודם שמכניס כלים הכשרים או שמכניסן ביחד בבת אחתסב.

אבל אם מגעיל כלי החמץ קודם שעה ה' אף אם היורה הוא בן יומו אין צריך להגעילו תחלהסג וכן אין צריך שיהיה במים ס' כנגד הכלים אף אם הם בני יומןסד דכיון שהחמץ הוא מותר עדיין באכילה הרי יש כאן ג' נותני טעם של היתר קודם שיבא לכלל איסור דהיינו קודם שיגיע זמן איסורוסה ולפיכך אינו חוזר ונאסר אף כשיגיע זמן איסורו כמו שנתבאר בסימן תמ"זסו*:

[* ועיין שם שאף האוסרים בב' נותני טעם מודים בג' נותני טעםסז מטעם המבואר שם ואין הדבר דומה לדגים שנתבשלו בקדירה של בשר שיש אוסרים לאכלם בחלב אף על פי שיש ג' נותני טעם מן הבשר לקדרה ומהקדירה להרוטב של דגים שבתוכה ומהרוטב לדגיםסח לפי שטעם קלוש של בשר המובלע בדגים יש בו חשיבות טעם קצת כי נבלע אוכל באוכל שהדגים ראוין לאכילה והבשר נתן בהם טעם לשבח לכך אסור לאכלו בחלב אם נתבשלו בקדירה של בשר אבל טעם קלוש של חמץ שנפלט מן הכלים או מן היורה וחוזר ונבלע בכלים אינו חשוב טעם כלל כשיחזור ויפלוט בפסח לתוך התבשילסט.]


סא) טור ולבוש ס"ג.

סב) שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' תכט. הגהות מיימוניות סוף הל' חמץ ומצה. ח"י ס"ק יג.

סג) טור ושו"ע ס"א.

סד) רא"ש פ"ב סי' ז. טור ושו"ע שם.

סה) תוס' חולין קח, ב סד"ה שנפל. שבלי הלקט סי' רז (פב, א). מ"א ס"ק א (ובסי' תנא סוף ס"ק לט). ח"י ס"ק ב.

סו) סעיף מה.

סז) תוס' ע"ז עו, א סד"ה בת. שבלי הלקט שם. מ"א שם. ח"י שם. ש"ך יו"ד סי' צד ס"ק טו בשם כמה פוסקים.

סח) ס' התרומה רס"י סא. רא"ש חולין פ"ח סי' ל (שמטעם זה אוסרים נ"ט בר נ"ט בצליה ומתירים בבישול). רמ"א יו"ד סי' צה ס"ב (שהמנהג להחמיר לכתחלה כהאוסרים אף בבישול).

סט) רא"ש פ"ב סי' ז. פר"ח ס"א ד"ה ומ"ש כדי. וראה פסקי אדה"ז ע' 160.