כ

כ ולענין פסק הלכה העיקר כסברא הראשונהקט שרתיחת המים אינה מעכבת את הכלים מלבלוע וגם טרדת פליטת הכלים אינה מעכבתן מלבלועקי (את הגיעול שהוא רך ונסרך ונדבק ונבלע בכלי שהרי הוא דומה לציר שהוא נבלע בבשר אף כשהבשר טרוד לפלוט את דמוקיא כמ"ש ביורה דעה סי' ע'קיב) ועודקיג שפליטת הכלים נגמרת במהרה מיד שמכניסן למים כמו שנתבארקיד ואם משהה אותם במים מעט יותר יש לחוש שמא חזרו ובלעו מה שפלטו או מה שפלטה היורהקטו ועוד שכשמוציא הכלים מהיורה והן מלוכלכין במים חמין יש לחוש שמא ברגע זו בלעו ממים הללו שעל גביהןקטז (שברגע זו אינן טרודין לפלוט) לפיכך אין הגעלה מועלת משעה ה' ואילך אלא א"כ יש במים ס' כנגד הכלים אם הם בני יומן ואם היורה היא בת יומה צריך להגעילה תחלה כמו שנתבארקיז לפי סברא הראשונה:


קט) רמ"א סוף ס"א (מזה שאסר להגעיל בפסח. וכן הוכיח הפרי מגדים מש"ז ס"ק ב). פר"ח ס"א.

קי) תוס' חולין קח, ב ד"ה שנפל (ששולל ב' הסברות האחרונות; אף שהם בשינוי קצת).

קיא) הרשב"א בתורת הבית בית ד שער א (ב, ב. שבציר אין אומרים איידי כו' דמסרך סריכי), ובשו"ת ח"א סי' תנו (ששאר איסורין דומים לציר ולא לדם). וראה פסקי אדה"ז ע' 60.

קיב) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ג.

קיג) תוס' גמרא.

קיד) סעיף ד.

קטו) ראבי"ה סי' תסד (סוף ע' 83). טור.

קטז) כדלעיל ס"ה וש"נ.

קיז) סוף סט"ז.