תנה דין מים שלשין בהם המצה ובו ל"ד סעיפים:

א

א המצה שאדם אוכל כל ימי הפסחא אין לשין אותה אלא במים צוננין אבל לא בפושריןב דהיינו כחמימות הרוקג לפי שבקל תוכל לבוא לידי חימוץ כשאין המים צוננין אם לא יתעסקו בזריזותד יתירה מאודה ואין אנו בחזקת זריזין כל כך לפיכך אסרו לנו חכמים ללוש בפושרין ואין צריך לומר בחמיןו (אבל ברותחין היה מותר מעיקר הדין אלא שהגאונים החמירו ואסרו כמו שנתבאר בסי' תנ"דז):


א) רא"ש פ"ב סי' לא. טור.

ב) ברייתא לו, א. רש"י מב, א ד"ה הגרופים. שו"ע ס"ג. וראה גם לקמן סכ"ו.

ג) ח"י ס"ק טו. וכ"ה לקמן שם.

ד) גמרא דף לו ע"א. וראה ח"י שם.

ה) ראה לחם משנה פ"ה ה"כ.

ו) רבא מב, א. רש" י שם ד"ה ולא בחמי.

ז) סעיף ז.