יט

יט נוהגים שלא לשאוב המים בכלי חרס אלא אם כן הם חדשיםצח אבל לא בישנים אפילו הם של פסח העבר אלא אם כן הם מצופיםצט (עיין בסימן תנ"אק) שכלי חרס ישנים שאינן מצופין אינן הידור למצוה כמ"ש בסי' תרע"גקא ואין לשנות המנהג אבל בשאר כל הכלים אפילו של עץ אין להקפיד בהם אם הם ישניםקב.

ובלבד שלא נשתמש בהם אלא במים בלבד אבל אם היה בהם מי פירות (פירוש כל המשקין חוץ ממים נקרא מי פירות לענין זה כמו שיתבאר בסי' תס"בקג) טוב ליזהר שלא לשאוב בוקד אלא אם כן הגעילו מקודםקה לפי שמי פירות כשמתערב מעט מהם במים ממהרין המים להחמיץ את העיסה שנילושה בהםקו כמו שיתבאר בסי' תס"בקז.

ולכתחלה טוב ליזהר שלא לשאוב בכלי נחושת ואפילו הוא חדש לפי שהנחושת מחמםקח אבל בדיעבד אין לחושקט ואפילו נשתהו המים בתוכו ימים הרבהקי מותר ללוש בהם:


צח) ארחות חיים הל' חמץ ומצה סי' צז. כל בו סי' מח (י, ב). [ר]מ"א סוף ס"א.

צט) מ"א ס"ק י.

ק) סעיף סט וס"ע.

קא) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ג: נר שהדליק בו לילה אחת נעשה ישן ואין מדליקין בו לילה אחרת כו' חרס מכוסה דינו כמתכת.

קב) רמ"א שם. וראה מ"מ וציונים.

קג) סעיף ב.

קד) מטה משה סי' תקמט, בשם הל' פסח למה"ר זעליג. מ"א ס"ק ט.

קה) מ"א שם.

קו) מטה משה ומ"א שם.

קז) סעיף ג.

קח) מטה משה סי' תקמח, בשם הר"י הלבן. מ"א שם. וראה גם לעיל סי"ז.

קט) עולת שבת סוס"י תנו. ח"י ס"ק י. פר"ח סוף ס"א. וראה לקמן סכ"ו.

קי) ראה לקמן הל' שמירת גוף ונפש סוף ס"ז (במוסגר). מגני אברהם יו"ד סי' קטז. אג"ק ח"ב ע' קמה. שלחן המלך ח"ב ע' נ.