כז

כז הפושרין שנצטננו מותר ללוש בהםקמב אבל החמין שנצטננו יש אוסריןקמג ללוש בהן אם נתחממו מחמת חום האש שאין צינון מועיל לחמי האור ויש חולקין ומתיריןקמד ויש לסמוך על דבריהם בשעת הדחק או בהפסד מרובהקמה כגון שעבר ולש בהם מצות הרבה במזיד.

אבל אם לש בשוגג אפילו לש בחמין יש מתיריןקמו באכילה (רק שיזהר לעסוק בה בזריזות יתירהקמז כמו שנתבאר למעלהקמח) שלא קנסו על השוגג ויש אוסרין באכילהקמט אפילו לש בשוגג בפושרין ולא משום קנס אלא משום חשש חימוץקנ שכשנילושה בפושרין היא ממהרת להחמיץ וכן עיקר (ומכל מקום בשעת הדחק יש לסמוך על סברא הראשונהקנא להתיר באכילה אם לש בשוגג) אבל בהנאהקנב או להשהותקנג עד לאחר הפסח מותר לדברי הכל אפילו לש בחמין במזיד:


קמב) עולת שבת ס"ק ב.

קמג) מ"א ס"ק יב. רמ"א בשו"ת סוס"י לה.

קמד) מלבושי יום טוב ס"ג. ח"י ס"ק יג.

קמה) ח"י שם.

קמו) פר"ח ס"ג. ר"ן שם ד"ה ורב אשי, בשם רש"י שם ד"ה היכא דאיתמר (ראה גם לעיל סכ"ד). רא"[ש] פ"ב סי' לא, בשם ראבי"ה סי' תסט.

קמז) גמרא דף לו ע"א.

קמח) סעיף א.

קמט) רא"ש שם בשם רש"י שם.

קנ) רא"ש שם בדעת רש"י. הגהות מיימוניות פ"ה אות מ, בשם הר"ר שמואל מננברק.

קנא) שו"ע ס"ג (שהתיר בשעת הדחק אפילו בחמין), וכן דעת הרמ"א שם (שהתיר בלא דחק – רק כשלא לנו), כפירוש פר"ח שם.

קנב) משמעות רא"ש שם. הגהות מיימוניות שם. ארחות חיים הל' חמץ ומצה ס"ק. ב"י ד"ה והא דאסרינן. ח"י ס"ק טו. וראה גם לקמן סל"ד (לענין מלח וסיד). סי' תנט ס"ח (לענין לש תחת השמש).

קנג) ראה לעיל סי' תמב סכ"ד. לקמן סל"ד.