לג

לג ומכל מקום המצה של מצוה שאדם יוצא בה ידי חובתו צריך שלא יהא בה רק קמח ומים בלבדקפט אבל אם עירב בה קצח ושומשמין או מיני תבלין הרי זו מצה עשירה ואינו יוצא בהקצ ולפיכך מותר לאכלה בערב פסח (עיין סי' תע"אקצא) אבל אם עבר ונתן בה מלח אינה נקראת עשירה מחמת המלח שבהקצב שהרי גם העני נותן מלח בעיסה לפיכך אסור לאכלה בערב פסח.

ויש אומריםקצג שאף אם עירב בה מיני תבלין הרבה אינה נקראת מצה עשירה בשביל כך כיון שעיקר עשייתה דהיינו לישת הקמח אינו אלא במים בלבד ולענין הלכה יש להחמיר בשל תורה כסברא הראשונה שהיא נקראת מצה עשירהקצד ואף על פי כן אסור לאכלה בערב פסח שיש לחוש על סברא הב' שאינה נקראת מצה עשירהקצה (כי כן נראה עיקרקצו):


קפט) לבוש ס"ה.

קצ) ראב"ד פ"ו ה"ה. מ"מ שם. מ"א ס"ק יח בדעת הרמב"ם פ"ה ה"כ (שאסר גם בזה ביום הראשון).

קצא) סעיף ד.

קצב) כל בו סי' מח (ט, ג). וראה לקמן סי' תעה ס"י. מ"מ וציונים.

קצג) משמעות הברייתא מנחות כג, ב. רוקח סי' רפג ד"ה מצה. רא"ש פ"ב סי' כג. טור ושו"ע ס"ו.

קצד) ב"ח סי"ב ד"ה ובס' הרוקח. אליה זוטא ס"ק ו. ח"י ס"ק יט.

קצה) ח"י שם.

קצו) פר"ח ס"ה ד"ה וכשירה, ממשמעות הרמב"ם פ"ה ה"כ (שלא אסר אלא כשלש בשמן ודבש וחלב).