יב

יב יוצא אדם ידי חובתו במצה שרוייה במים לאחר אפייתהנז והוא שלא נימוחהנח ואע"פ שנתמסמסה במיםנט לא יצאתה מכלל לחם כל זמן שלא נימוחה לגמרי ומכל מקום לכתחלה טוב שלא לצאת במצה שרוייה אלא אם כן הוא זקן או חולה וקשה לו לאכול מצה יבישה אז שורין לו במיםס.

וצריך ליזהר שלא תהא נשרית במים כ"ד שעותסא שכל הנשרה מעת לעת נקרא כבוש והרי הוא כמבושלסב ואין יוצאין במצה מבושלת כמו שיתבארסג.

וצריך ליזהר לשרות כזית שלם ביחד אבל אם ישרה פרוסות פחותות מכזית אינו יוצא בהן ידי חובתו אם נשרו כל כך עד שנתלבנו המים מחמתן שכבר נתבטלו מתורת לחםסד כמו שנתבאר בסי' קס"חסה.

ולא ישרה אלא במיםסו אבל לא בשאר משקיןסז ומי פירות ולא במרקסח לפי שהן מפיגין את טעם המצה שנותנין בה טעם שלהם ואף על פי שאין צריך שיטעום טעם מצה בפיו שאפילו בלע מצה ולא לעסה יצא כמו שיתבאר בסי' תע"הסט מכל מקום המצה עצמה צריך שיהיה בה טעם מצה ולא שיופג טעמה על ידי טעם אחרע:


נז) ברייתא דף מא, א. טור ושו"ע ס"ד. ולענין חומרת חשש חימוץ בשרויה ראה שו"ת רבנו סי' ו.

נח) רש"י שם ד"ה יוצאין. רי"ף פ"ב (יא, ב). רא"ש פ"ב סי' יז. רמב"ם פ"ו ה"י. שו"ע שם. וראה לעיל סי' קסח סי"ח (לענין ברכת המוציא, כשנשאר פרוסה כזית).

נט) רש"י שם.

ס) רי"ף ורא"ש ורמב"ם שם. מ"א סוף ס"ק ז.

סא) ח"י ס"ק יג.

סב) כדלעיל סי' תמז סכ"ז וש"נ.

סג) סעיף יד.

סד) ברכות לז, ב ורש"י שם ד"ה כזית. מ"א סי' קסח ס"ק טז וס"ק ל (שמגמרא זו נראה שצריך כזית, שאז הוי לחם שמברכים עליו המוציא). וראה קו"א לעיל ס"ק ד (דהיינו כיון שכאן לא מועלת קביעות סעודה. משא"כ לעיל ס"ז). וראה גם לקמן סי' תעא ס"ח (לענין אכילה בערב פסח אחר שעה עשירית).

סה) סעיף יח.

סו) רי"ף ורמב"ם ורא"ש שם.

סז) מ"א ס"ק ז. ח"י ס"ק יב. אליה זוטא סי' תעה ס"ק ג. וכ"ה לקמן סי' תסב ס"ח. סי' תעה סוף ס"י (במשקין) וסט"ז (במרור). וראה דעה הב' דלקמן סי"ג (בשרויה ביין), וב' הדעות דלקמן סי' תעא ס"ט (כשלש הפירורים במי פירות).

סח) רוקח סי' רפג ד"ה ומצה (ולא בתבשיל חם). מהרי"ל סדר ההגדה (ע' קי). ב"ח ס"ה ד"ה ובמצה השרויה. מ"א שם (שזה אסור לדברי הכל). אליה רבה ס"ק יא (אפשר אפילו בצונן). וראה מ"מ וציונים.

סט) סעיף כה (שנהנה גרונו). וראה מ"מ וציונים.

ע) ב"ח ס"ה ד"ה ומ"ש רבנו השרויה. ט"ז ס"ק ב. פר"ח ס"ד.