כ

כ אבל אם מצא חטה במלח יש לחוש בה שמא נכנס בה לחלוחית המלח מעט מעט עד שהחמיצה ואחר כך נפלט ממנה לחלוחית לתוך המלחקד שכן דרך המלח לבלוע ממאכל המונח אצלוקה לפיכך צריך ליטול ולהסיר מהמלח מקום מגעה של החטה דהיינו כרוחב גודל סביב להקו והשאר מותר אם הוא קודם הפסחקז ואינו חוזר וניעור בפסחקח אבל אם היה בתוך הפסח טוב להחמיר לכתחלה להשהות כל המלחקט עד לאחר הפסח אפילו מצא חטה אחת בחבית מלאה מלח אין להסתפק ממנה בפסח לכתחלה לפיכך יזהר אדם לבדוק קודם הפסחקי כל המלח הצריך לו לכל ימי הפסח שבתוך הפסח דהיינו מליל ט"ו ואילך אם ימצא בו חטה אחת יפסיד את כולו:


קד) הגהות מיימוניות פ"ה אות ה (הא'). שו"ע ס"ז.

קה) ראה רמ"א יו"ד סי' צא ס"ה וסי' קה סי"ג (אם מלוח יבש יכול להפליט). לעיל סי' תמז סנ"ו (שרק מכלי אינו יכול להפליט).

קו) מ"א ס"ק ז.

קז) מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' סא). מ"א שם.

קח) כדלעיל סי' תמז סכ"ב.

קט) מ"א שם. וכדלקמן סי' תסז סנ"ג, שלכתחלה חוששים לדעת המחמירים לאסור במליחה כל החתיכות אף בכחוש.

קי) הגהות מיימוניות שם.