ז

ז וכל זה מעיקר הדין אבל כבר נהגו במדינות אלו להחמיר שלא ללוש אפילו במי פירות בלבדנד לפי שחוששין שמא נתערב בהם מים כל שהואנה ואם עבר ולש אפילו אפאה מידנו אין אוכלין אותה בפסחנז שחוששין אם נתיר לו לאכלה שמא פעם אחרת לא יאפה מיד לפי שלא יעלה על דעתו לחוש שמא נתערב בהם מעט מים ואין לשנות המנהג אם לא לחולה או לזקן הצריכים לכךנח כי יש מי שאומרנט שמעיקר הדין מי פירות הן מחמיצין ולא עוד אלא שהן ממהרין להחמיץ יותר ממים ועיסה שנילושה בהן דינה כדין עיסה שנילושה במי פירות עם מים לפי סברא הראשונה אלא שאין חימוצן חמץ גמור אלא חמץ נוקשהס ואיסורו מדברי סופריםסא:


נד) מהרי"ל הל' שבת הגדול (ע' נז). דרכי משה ס"ק ג. רמ"א ס"ד.

נה) מהרי"ל שם. לבוש ס"ה. וכדלעיל ס"ג, שאפילו נתערב בהם כל שהוא מים הרי אלו מחמיצים.

נו) שבזה מותר מעיקר הדין אפילו כשעירב בו מים, כדלעיל ס"ג.

נז) עולת שבת ס"ק ז, בדעת הלבוש ס"ה-ו. וכדלקמן ס"י.

נח) רמ"א שם.

נט) הראב"ד פ"ה ה"ב, לחוש לדעת רש"י לו, א ד"ה אין לשין (ראה פר"ח ס"א ד"ה מ"ש שמי פירות).

ס) ראב"ד ורש"י שם.

סא) פר"ח ריש ס"א. וכדלעיל סי' תמב ס"כ.