מו

מו אם הגעילו יורה מחומצתרעט קודם הפסחרפ ושפכו מי הגעלה המחומציםרפא וירדו לבור בתוך הפסח נאסרו המים שבבור אף להאומריםרפב שחמץ בפסח אינו אוסר בצונן שלא אמרו כן אלא כשהסיר ממשות החמץ מהצונן שאין טעמו נפלט בצונן אבל כאן המים המחומצין הן מעורבין במימי הבוררפג ואין מתבטלין בתוכו בס' כיון שנתערבו בהם בתוך הפסח.

אבל אם ירדו לבור קודם הפסח ונתבטלו שם בס' מותריןרפד ומכל מקום אם יש לחוש שמי הגעלה אינן מתערבין יפה במימי הבור אלא הם נקוים ועומדים למעלה אסור לשאוב מהבור בפסח אלא אם כן כבר שאב ממנו פעמים רבות קודם הפסח לאחר שירדו לשם מי הגעלה שעל ידי השאיבה מתערבים יפה מי הגעלה במימי הבור ומתבטלים בהם בס' קודם הפסחרפה.

ואם לא שאב ממנו כלום קודם הפסח ושאב ממנו מים בפסח ובשל בהם תבשיל יש להתיר התבשילרפו שבודאי יש ששים במים הללו כנגד מעט מי הגעלה שנתערבו בתוכם על ידי השאיבהרפז ומי הגעלה אינן אוסרין במשהו כיון שאין בהם חשש חימוץ אלא מחמת שהורתחו ביורה מחומצת והרי יש בהם נותן טעם בן נותן טעם של היתר (עיין סי' תמ"זרפח).

וכל זה כשהיורה היתה בת יומא מבליעת חמץ בשעה שהגעילוה אבל אם לא היתה בת יומא אף אם ירדו מי הגעלה לבור בתוך הפסח ואין במי הבור ששים כנגדם מותר לשתות מהבור בפסח אף אם לא נתערבו יפה מי ההגעלה במי הבור דכיון שהיורה לא היתה בת יומא הרי החמץ הבלוע בה נותן טעם לפגם במי הגעלה וכל נותן טעם לפגם שנעשה קודם הפסח אינו חוזר וניער בפסחרפט (ומכל מקום קודם שנפלו מי הגעלה לתוך מי הבור אסור להשתמש במי הגעלה אף שהחמץ היה נותן טעם לפגם בהם מטעם שנתבאר בסימן תנ"ברצ):


רעט) מרדכי רמז תקסח. טור ושו"ע סי"ג.

רפ) מ"א ס"ק כו (בשם דרכי משה). חדושי הגהות מהרל"ח ס"ק ב. וכדלעיל סי' תנב סי"ט שאסור להגעיל כלים בפסח.

רפא) שהם אסורים, כדלעיל סי' תנב ס"ו.

רפב) לעיל סכ"ט.

רפג) רמ"א סי"ג. מ"א ס"ק כח.

רפד) מ"א ס"ק כז. פר"ח סי"ג.

רפה) ט"ז ס"ק יח. וראה כעין זה לעיל סי' תמז סנ"ב.

רפו) משא"כ המים השאובין עצמן, שאף שלפי המבואר לקמן בסמוך מותרין, אין להשתמש בהן לכתחלה, ורק התבשיל מותר. ב"ח שם. ח"י ס"ק מד.

רפז) שאף שקודם הפסח לא שאבו מהם ולא נתבטלו בס' שמי ההגעלה נקוים ועומדים למעלה כנ"ל, מכל מקום על ידי השאיבה בפסח נתערבו ונתבטלו בס'. ואף שחמץ בפסח אינו מתבטל מס', מכל מקום מי הגעלה כו'

רפח) סוף סמ"ה, שאף שאנו מחמירין כדעת האוסרים בנותן טעם בן נותן טעם לאסרו בפסח, מכל מקום אינו אוסר בפסח במשהו (ח"י שם ס"ק לב).

רפט) כדלעיל סי' תמז סכ"ב וסמ"ז.

רצ) סעיף ו.