מז

מז אם נמצאת חטהרצא בקועה בבאר בפסח אסור לשאוב עוד מים מהבאר כל ימי הפסחרצב אף להאומריםרצג שחמץ בפסח אינו אוסר בצונן שמכל מקום יש לחוש שמא נשרית שם חטה מעת לעתרצד.

אבל אם אין החטה בקועה אע"פ שנתרככה אם הוא שעת הדחק שאי אפשר למצוא מים אחרים אלא על ידי הדחק יש להתיר מכח ספק ספיקא אף במקומות שנוהגין להחמיר בצונן בפסח כמו שנתבאר למעלהרצה.

ואם נמצאת פרוסת לחם או עיסה בבאר אפילו אם ידוע שלא נשתהה שם מעת לעת והוא מקום שלא נהגו להחמיר בצונן אין להשתמש במי הבאר אלא על ידי סינוןרצו אפילו נמצאו קודם הפסח כמו שנתבאר למעלהרצז:


רצא) ולענין שעורים שנשרו במים קודם הפסח ראה לעיל סי' תמז סי"ט.

רצב) פר"ח סי"ב ד"ה ולענין דינא, לפי דעת הטור (אם נשרית מעת לעת).

רצג) סעיף כט.

רצד) מ"א ס"ק יט (אפילו בספק נשרית מעת לעת).

רצה) סעיף ל (שבשעת הדחק יש להקל כהאומרים שחמץ בפסח אינו אוסר בצונן, וכל החשש הוא רק שמא נשרית שם מעת לעת) וסל"א (שיש להתיר מטעם ספק ספיקא כעין זה, שמא לא נשרית שם מעת לעת ואם תמצא לומר נשרית מעת לעת שמא לא נתרככה עד תוך מעת לעת. ואפשר מיירי הכא שנמצאת החטה אחרי ששאבו משם המים) וסל"ג וסמ"א (שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על המתירים ספק ספיקא כזה).

רצו) פר"ח שם.

רצז) סעיף כט (סיננם קודם הפסח), ולעיל סי' תמז סכ"ד במוסגר (שבהפסד מרובה, או כשלא מצאו פירורין על המסננת, מועיל הסינון אפילו בפסח).