תסט שלא ליחד בשר לפסח ובו ה' סעיפים:

ב

ב אבל על דגים ועל כל שאר דברים שאינן מין בשר כלל מותר לומר זה יהא לפסח שבודאי לא יהא נדמה להשומע שהוא מקדיש דבר זה לדמי פסח כיון שדבר זה אין לו שייכות כלל עם פסחטו שהרי אינן מין בשר כלל.

ויש מחמיריןטז שלא לומר על שום דבר זה לפסח חוץ מן החטיםיז וכיוצא בהם מדברים הצריכים שימור מחימוץ שהשומע שהוא אומר חטים אלו לפסח יהא סבור שאומר חטים אלו אצניעם ואשמרםיח מחימוץיט לצורך הפסח וטוב לחוש לדבריהם לכתחלהכ.

אבל בדיעבד אפילו אם אמר על גדי וטלה חיים בשר זה לפסח מותרים באכילהכא אפילו אמר כן בערב פסח אחר חצות דמשום מראית העין אין לאסור בדיעבד.

(ויש מחמיריןכב בגדי וטלה לאוסרם באכילה לעולם בין בפסח בין קודם הפסח או אחריו אפילו אמר כן על בשר גדי וטלה שחוששים לפי שהשומע שהוא אומר בשר זה לפסח הוא סבור שכבר הקדישו מחיים לשם פסחכג ויהא נראה כאוכל קדשים בחוץ אבל מותרים בהנאהכד דמשום מראית העין בלבד אין אוסרין בהנאה כמו שנתבאר ביורה דעה סי' ה'כה וטוב לחוש לדבריהם אם אין שם הפסד מרובה ולא שעת הדחק וכל זה כשהגדי וטלה הן שלו או שיש לו שותפות בהן אבל אם אין לו חלק בהן אין להחמיר כלל שאין אדם אוסר דבר שאינו שלוכו):


טו) ט"ז ס"ק ב.

טז) אליה זוטא.

יז) רב פפא בגמרא שם. טור ושו"ע שם.

יח) גמרא ורש"י שם ד"ה אבל חיטי.

יט) לבוש. אליה זוטא.

כ) חק יעקב סק"א.

כא) ט"ז סק"א. עולת שבת. חק יעקב שם.

כב) ב"ח סוף הסי'. מ"א סק"ב. פר"ח. דמשק אליעזר חולין פ"ב סי"ט אות טו.

כג) תוס' נג, א.

כד) משמעות המ"א שם, דלא כב"ח ופר"ח שם.

כה) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה ט"ז שם סק"ה.

כו) פר"ח.