לה

לה אחר שאכלו מהירקות בטיבול צריך ליקח מצה האמצעיתשכד משלש מצות המונחים לפניו בקערה ולבצוע מקצתה מטעם שיתבארשכה ונהגו כל ישראל שמקצת זה שבוצעים מהמצה עושין בו גם כן מצוה אחרת דהיינו שמשמרין אותו לאפיקומןשכו ולפיכך נכון הדבר שיהיה מקצת הזה רוב המצהשכז שאפיקומן היא מצוה חשובהשכח שהוא לנו במקום הפסחשכט ונוהגין להצניעו תחת המפהשל זכר למשארותם צרורות בשמלותםשלא ויש שכורכין אותו במטפחת ומשימין על שכמם זכר ליציאת מצריםשלב:


שכד) רא"ש פ"י סי' ל. טור ושו"ע ס"ו.

שכה) סעיף לו. ופורסין המצה כשהיא מכוסה בתוך המפה (ספר המנהגים - חב"ד ע' 39).

שכו) רא"ש שם. טור ושו"ע שם. וראה לבוש ס"ו. מ"מ וציונים.

שכז) מהרי"ל סדר ההגדה (ע' קג). ב"ח ד"ה ומ"ש וחציה. ט"ז סק"ט. מ"א סקכ"א. וכ"ה בסידור.

שכח) ט"ז שם (עיקר המצוה).

שכט) כדלקמן סי' תעז ס"ג.

של) רוקח סי' רפג. טור ושו"ע שם. וראה זהר ח"ב קנח, ב. לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה חלק (לכרכו במפה ולהצניעו בין הכרים), וד"ה אפיקומן (שאין נוהגין בחטיפת האפיקומן בבית הרב).

שלא) שמות יב, לד.

שלב) שו"ת רש"ל סי' פח. מ"א סקכ"ב. וראה לקמן סי' תעז ס"ה שבמדינות אלו אין נוהגין כן.