לח

לח בימי חכמי הגמרא שהיו להם שולחנות קטנים לפני כל אחד ואחד מהמסוביןשמה הצריכו חכמים לעקור מלפני מי שאומר ההגדהשמו את השולחן הקטן שלפניו עם המצות המונחות עליו ולהניחם בזוית אחרת כדי שיראו התינוקות וישאלושמז למה מסירין המצות ועדיין לא אכלנושמח ועל ידי כן יתעוררו לשאול גם כן שאר השאלות מה נשתנה כו'שמט כמו שיתבארשנ.

ובדורות האחרונים שכל המסובין אוכלין על שולחן אחד גדול ויש טורח גדול בעקירתושנא נהגו לעקור הקערה שבה המצות מלפני בעל הבית האומר ההגדה ולהניחו בסוף השלחןשנב כאלו כבר אכלו כדי שישאלו התינוקותשנג.

ועכשיו אין נוהגין אפילו בעקירת הקערה לפי שהתינוקות יודעין שעיקר האכילה לא תהיה ממצות אלו שבקערה ולפיכך לא ישאלו כלום כשיסירן מעל השולחןשנד:


שמה) רשב"ם קטו, ב ד"ה ואין. וכדלעיל סי' רעא סי"ז וש"נ.

שמו) רב שימי בגמרא שם.

שמז) דבי רבי ינאי שם.

שמח) עובדא דאביי שם. טור. לבוש ס"ו.

שמט) תוס' שם ד"ה כדי.

שנ) ס"מ. וראה גם לעיל סי' תעב סל"א.

שנא) תוס' שם ד"ה למה.

שנב) ובסידור: מסלקין הקערה עם המצות לצד אחר. ולענין כיסוי המצות בעת מה נשתנה, ראה אוצר מנהגי חב"ד פסח ע' קנט אות צ. הגש"פ עם מנהגים והנהגות (היכל מנחם) ע' מח.

שנג) רשב"ם שם. תוס' שם. טור ושו"ע ס"ו.

שנד) מ"א סקכ"ה. ח"י סקל"ג.