מד

מד בזמן שהיו מסירין השולחן או הקערה מלפני האומר הגדהשפט היו צריכים להחזירן לפניושצ כשמתחיל עבדים היינושצא לפי שצריך לומר ההגדה על מצהשצב ומרור וחרוסת ושני תבשילין כמו שנתבאר למעלהשצג ולכן יש ליזהר שתהא המצה מגולה קצתשצד עד שיגיע ללפיכךשצה שאז נוהגין להגביה כל אחד כוסושצו ולאחוז בידושצז עד שחותם גאל ישראלשצח ולפיכך נכון לכסות המצות שלא יראה הפת בושתושצט כשנוטלין הכוסת.

וכן כשאומר והיא שעמדה כו' יש נוהגיןתא לאחוז הכוס בידתב עד והקב"ה מצילנו מידם נכון גם כן שתהא המצה מכוסהתג עד שיעמיד הכוס על השולחן ואז יגלנהתד:


שפט) כדלעיל סל"ח.

שצ) תוספ[ות] קיד, א ד"ה הביאו. טור ושו"ע ס"ז. וכ"ה בסידור.

שצא) הגהות מיימוניות (קושטא) פ"ז ה"ג. הגהת סמ"ק סי' קמד אות ג. שו"ע שם.

שצב) פסחים לו, א. הגהות מיימוניות שם. סמ"ק שם. טור.

שצג) ס"כ, וש"נ.

שצד) וכ"ה בסידור.

שצה) שו"ת מהרי"ל סי' נח. רמ"א סוף ס"ז.

שצו) הגהות מיימוניות נוסח ההגדה אות ג. טור ושו"ע ס"ז.

שצז) טור בשם מדרש שוחר טוב. שו"ע שם.

שצח) וכ"ה בסידור, ובהגהת הצ"צ בסידור תורה אור. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה יכסה כו'. שלחן המלך ח"ב ע' צח הערה 4. ובספר המנהגים - חב"ד ע' 40: מנהג בית הרב להגביה הכוס ואוחזו עד שמסיים "ונאמר לפניו הללויה", ומעמידו על השלחן וחוזר ומגביה לברכת "אשר גאלנו".

שצט) אגור סי' תשצח. ב"י שם. רמ"א שם. מ"א סק"ל. וכ"ה לעיל סי' רצט סי"ד גבי הבדלה (ושם מבאר ענין הבושת). וראה סי' רעא ס"י וסי"ז וסי' רפט ס"א (גבי קידוש) טעם נוסף.

ת) היינו לפני שנוטלין הכוס. וכ"ה בסידור: יכסה את הפת ויגביה את הכוס כו'.

תא) של"ה מסכת פסחים (קמב, ב) בשם הרוקח. ח"י סקל"ד. ובסידור כתב כן בשם האריז"ל. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה צריך להגביה.

תב) ובסידור כתב: צריך להגביה הכוס. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה צריך להגביה. שלחן המלך ח"ב ע' צח הערה 2.

תג) שלא יראה הפת בושתו. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה צריך להגביה (שמכסין הפת ורק אח"כ מגביהן את הכוס) וד"ה ולכסות הפת (הטעם שיש בזה בושת).

תד) וכ"ה בסידור: יעמיד הכוס ויגלה הפת.