מה

מה כשיגיע למצה זו שאנו אוכלין כו'תה צריך להגביה המצהתו להראותה להמסובין שתחבב המצוה עליהםתז ויש להגביה האמצעית הפרוסה שהיא נקראת לחם עוניתח ובה הוא יוצא ידי חובתו כמו שנתבאר למעלהתט וכן כשיגיע למרור זהתי צריך להגביה המרורתיא להראותו למסוביןתיב אבל כשיאמר פסח (זהתיג) שהיו אבותינו כו'תיד לא יגביה התבשיל שבקערה שהוא זכר לפסחתטו שלא יהא נראה כאלו הקדישו לכךתטז:


תה) רש"י ורשב"ם קטז, ב ד"ה צריך להגביה, בשם תשובות הגאונים. טור ושו"ע ס"ז.

תו) רבא שם. טור ושו"ע שם.

תז) רשב"ם שם. טור ושו"ע שם.

תח) מהר"י ווייל סי' קצג. רמ"א ס"ז. וכ"ה בסידור (נוטל הפרוסה בידו). וראה ספר המנהגים - חב"ד ע' 40, שמנהג בית הרב לאחוז המצות השניה והשלישית (ע"י המפה שעליהם) עד "על שום" השני ["שלא הספיק"].

תט) סעיף לו.

תי) רשב"ם שם. טור ושו"ע שם.

תיא) רבא שם. וכ"ה בסידור (נוטל המרור בידו). וראה ספר המנהגים - חב"ד שם שמנהג בית הרב להניח ידו על המרור והכורך עד "על שום השני" ["שמררו"].

תיב) רשב"ם שם.

תיג) ראה תוס' קטו, ב ד"ה למה. רשב"ם שם.

תיד) רש"י ורשב"ם ד"ה בשר. טור. לבוש ס"ז.

תטו) רבא שם. רש"י ורשב"ם שם. טור. לבוש שם. מ"א סקכ"ז.

תטז) רבא שם. רש"י שם ורשב"ם ד"ה ה"ג בשר. טור. לבוש שם. וראה לעיל סי' תסט ס"א.