תעד על כוס שני אין מברכין ובו ג' סעיפים:

א

א יש נוהגיןא שלא לברך בורא פרי הגפן על כוס שני לפי שנפטר בבורא פרי הגפן שבירך על כוס ראשון וכן לא יברך על כוס רביעי לפי שנפטר במה שבירך על כוס שלישי ואף על פי שהפסיק הרבה בינתיים באמירת ההגדה והלל כיון שאין כאן היסח הדעת משתיה שהרי כשבירך על כוס ראשון היה יודע שישתה עוד כוס שני וכן כשבירך על כוס שלישי היה יודע שישתה עוד כוס רביעי וגם בשעת אמירת ההגדה לא הסיח דעתו משתיה שהרי אם היה רוצה היה יכול לשתות באמצע ההגדה מעיקר הדיןב ואף בין שלישי לרביעי שאסור לשתותג מכל מקום כיון שהכוס עומד לפניו ודעתו לשתות ממנו כשיסיים ההגדה הרי לא הסיח דעתו משתיה ולפיכך אין צריך לחזור ולברך על השתיהד.

ומה שצריך לברך על כוס שלישי של ברכת המזון אף על פי [ש]כשבירך על כוס ראשון היה בדעתו לשתות עוד ג' כוסות הטעם הוא לפי שברכת המזון הוא גמר וסילוק על הסעודה שאכל הרי זו חשובה כהפסק והיסח הדעת משתיהה כיון שבשעת ברכת המזון אי אפשר לו לשתות שאי אפשר לשתות ולדבר כאחדו אבל אמירת ההגדה וההלל אף על פי שגם כן אי אפשר לו לשתות ולדבר כאחד אף על פי כן אינה חשובה הפסק והיסח הדעת משתיה שאמירה זו אינה גמר וסילוק על מה שקודם לכן (עיין סימן קע"חז):


א) רא"ש פ"י סי' כד. טור ושו"ע ס"א.

ב) כדלעיל סי' תעג סי"א.

ג) כדלקמן סי' תעט ס"ג.

ד) רא"ש שם.

ה) רא"ש שם כרב קג, ב. וראה גם תוס' קב, א ד"ה ועקרו.

ו) רא"ש שם וכגמרא חולין פז, רע"א.

ז) סוף ס"ז, לענין מתפלל באמצע סעודתו, ועד"ז כאן לענין אמירת ההגדה. וראה גם לעיל סי' קצ ס"א (שדוקא ברכת המזון שיש בה ב' הטעמים הנ"ל הוי הפסק). סי' רעא סי"א (לענין פורס מפה ומקדש).