יב

יב ואחר שטבלו בחרוסת יברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מרורפ ולא יברך קודם הטיבול לפי שיש לתכוף הברכה לעשיית המצוה דהיינו האכילה בכל מה שאפשרפא וכשהוא מטבלו בחרוסת יזהר להוציאו מיד ולא ישהנו בתוכו שמא יתבטל טעם מרירתופב על ידי הקיוהא שבחרוסתפג ומטעם זה צריך לנער החרוסת מעליו מיד לאחר הטיבולפד:


פ) רמב"ם פ"ח ה"ח. טור. וראה לעיל סי' תלב ס"ד. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה על אכילת מצה וד"ה ברוך אתה כו' מרור.

פא) ראה מ"א סי' תעג סקי"ט. ח"י סק"ח.

פב) רב פפא קטו, ב. טור ושו"ע שם.

פג) רשב"ם שם ד"ה אגב. פר"ח סי' תעג ס"ה סוד"ה ומ"ש וחרוסת. וראה לעיל סי' תעג סוף סל"ב.

פד) טור בשם ה"ר יונה. שו"ע שם. וכ"ה בסידור.