טז

טז לפיכך אם כרך אדם כזית מצה וכזית מרורצו ולעסן יחדצז ואכלן בזמן הזה לא יצא ידי חובתו שהמרור שהוא מדברי סופרים מבטל את טעם המצה שהיא מן התורהצח אבל בזמן שבית המקדש קיים שהמרור הוא גם כן מן התורה יצא ידי חובת מצה וידי חובת מרורצט לפי שמצות של תורה אינן מבטלות זו את זוק ששקולין הן כאחת שכולן קיום מצותיו של הקב"ה הןקא ולא עוד אלא שלפי דעת הלל הזקןקב אין אדם יוצא ידי חובתו מן התורה אלא אם כן כורך כזית פסח וכזית מרור וכזית מצהקג ואוכלן ביחד לקיים מה שנאמרקד על מצות ומרורים יאכלוהו:


צו) גמרא קטו, א.

צז) כדלקמן סכ"ו, וש"נ.

צח) רש"י ורשב"ם שם ד"ה ומבטל. וראה גם לעיל סוף ס"י. לקמן סי' תפב סוף ס"א.

צט) ברייתא שם. רמב"ם פ"ח ה"ו.

ק) גמרא שם ותוס' ד"ה אלא אמר.

קא) רשב"ם שם ד"ה אפילו.

קב) ברייתא שם (הלל). זבחים עט, א (לא כהגהת השיטה מקובצת), ובירושלמי חלה פ"א ה"א (הלל הזקן). ובנוסח ההגדה – רק הלל.

קג) רש"י פסחים שם ד"ה שהיה. רשב"ם שם ד"ה כורכן. תוס' קכ, א ד"ה באחרונה. רא"ש פ"י סי' לד. ט"ז סוף סק"ט. וראה גם לקמן סוף סי"ח. וכ"ה בנוסח ההגדה. וראה ח"י סקי"ג. לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה כורך פסח.

קד) במדבר ט, יא. פסחים שם. זבחים שם. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה על מצות.