יט

יט המרור של כריכה זו אין צריך לטובלו בחרוסתקכח שכבר קיים מצות חרוסת בטיבול מרור ראשון וגם אין לחוש לקפא שבמרור זה שאוכלו עם מצה בכריכהקכט ויש חולקין על זה ואומריםקל שצריך לטובלו בחרוסת שהרי כריכה זו היא זכר למקדש כהלל והלל היה מקיים מצות חרוסת במרור זה שבכריכהקלא שהרי לא היה אוכל מרור כלל קודם כריכה זוקלב והמנהג במדינות אלו כסברא הראשונהקלג אבל העיקר הוא כסברא השניהקלד:


קכח) טור בשם ראבי"ה סי' תקכה (ע' 166). רמ"א ס"א בשם ויש אומרים.

קכט) הגהות מיימוניות פ"ח אות ז, בשם הירושלמי.

קל) רש"י במחזור ויטרי ע' 282. רא"ש פ"י סי' כז. הגהות מיימוניות שם בשם ר"ת. טור ושו"ע ס"א.

קלא) רא"ש שם. הגהות מיימוניות שם. טור. ט"ז סק"ו.

קלב) הגהות מיימוניות שם. ט"ז שם.

קלג) רמ"א שם.

קלד) רש"ל בתשובה סי' פח. ב"ח ד"ה וכתב אבי העזרי. ט"ז שם. ח"י סקי"א. פר"ח ס"א סוד"ה ומ"ש ואוכלם ביחד. עולת שבת  ס"ק ב, בשם מהר"ל מפראג. וכ"ה בסידור. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה ויטבול בחרוסת, ובספר המנהגים - חב"ד ע' 41: רק החזרת ולא המצה, והמדקדקים בזהירות ממצה שרויה אין טובלין, ורק נותנין מעט חרוסת יבשה על החזרת ומנערין אותה אח"כ ממנה.