כב

כב מי שאין לו שום ירקות לאכול בטיבול קודם אמירת ההגדה כי אם מיני ירקות שיוצאים בהם ידי חובת מרור יברך עליהם על אכילת מרור כשמטבילם בחומץ או במי מלח קודם אמירת ההגדהקמה ואין צריך לאכול מהם כזיתקמו ואח"כ אחר שאכל הכזית של אכילת מצהקמז יטביל כזית מרור בחרוסת ויאכלנו בלא ברכהקמח שאי אפשר לו לברך על אכילה זו אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מרור כיון שכבר אכל ממנו קודם לכןקמט ואף שמפסיק הרבה בין ברכת על אכילת מרור להכזית מרור שאוכל אחר המצה אין בכך כלום כיון שמיד אחר הברכה טעם מעט מהמרורקנ הרי התחיל במצוה ואין כאן הפסק בין הברכה לתחילת עשיית המצוהקנא.

ומכל מקום אפילו אכל כזית מרור או יותר בטיבול שקודם אמירת ההגדה אף על פי כן צריך לחזור ולאכול כזית אחר אכילת מצה לפי שהאכילה הראשונה אינה אלא כדי להתמיה התינוקותקנב ובאכילה השניה הוא שיוצא ידי חובת מרור שכך היא המצוה לכתחלה שלא לצאת ידי חובת מרור קודם שיצא ידי חובת מצה שנאמרקנג על מצות ומרוריםקנד:


קמה) רב חסדא קטו, רע"א. טור ושו"ע ס"ב.

קמו) פר"ח סי' תע[ג] ס"ו ד"ה פחות מכזית.

קמז) תוס' שם ד"ה מתקיף.

קמח) רב חסדא שם. טור ושו"ע שם.

קמט) רב חסדא שם.

קנ) תוס' שם. וראה גם תוס' קכ, א ד"ה באחרונה.

קנא) אלא באמצע המצוה, שאינו הפסק, כדלעיל ס"ח וש"נ. וראה קובץ כינוס תורה יז ע' לד.

קנב) גמרא קיד, ב.

קנג) במדבר ט, יא.

קנד) תוס' שם ד"ה זאת.