תפב דין מי שאין לו מצה שמורה ובו ז' סעיפים:

ב

ב אבל אם יש לו כמה זיתים ממצה שמורה משעת לישה אלא שאין לו מצה שמורה משעת קצירה כי אם כזית אחד בלבדיב יניח אותו כזית בין שתי השלימות ויברך המוציא ועל אכילת מצהיג ויאכל אותו כזית עם כזית מהשלימה ואח"כ יברך על אכילת מרור ויאכל ממנו כזית אחד ואח"כ יאכל ממנו כזית שני בכריכה עם מצה שמורה משעת לישה ואחר גמר כל הסעודה יאכל האפיקומן ממצה שמורה משעת לישהיד.

ואף שלא ישאר בפיו טעם מצה שמורה משעת קצירה מכל מקום כיון שמעיקר הדין די בשימור משעת לישהטו א"כ מוטב שישאר בפיו טעם שמורה משעת לישה והשמורה משעת קצירה יברך עליה לתיאבוןטז בתחלת הסעודה ויאכלנה קודם אכילת המרוריז ממה שיאכלנה שלא לתיאבון אחר גמר כל הסעודה בלא ברכה ויצטרך לברך על אכילת מצה על מצה שמורה משעת לישה קודם אכילת המרור כדי לצאת ידי חובת מצה קודם שיצא ידי חובת מרור וגם כדי לאכלה לתיאבון וגם כדי לפטור בברכה זו את הכזית מצה שמורה משעת לישה שיאכל בכריכה עם מרוריח דכיון שיש לו מצה שמורה משעת לישה שהיא כשירה מעיקר הדין על כן חייב הוא לאכול ממנה לתיאבון קודם אכילת המרור ולעשות ממנה כריכה וחייב גם כן לברך עליה מעיקר הדין:


יב) ט"ז סק"א.

יג) רא"ש פ"י סי' לה וטור, וכפירוש הט"ז שם.

יד) ט"ז שם.

טו) כדלעיל סי' תנג סט"ו ואילך.

טז) ראה תוס' שם. רא"ש שם. בקונטרס השלחן הגיה: יברך עליה בתחלת הסעודה ויאכלנה לתיאבון קודם אכילת מרור.

יז) כדלעיל סי' תעה סוף סכ"ב.

יח) כדלעיל סי' תעה סי"ח.