ג

ג (מי שאין לו מצה כלל אפילו שאינה שמורה כי אם כזית אחד בלבד שמור משעת לישה או משעת קצירה וכן) חולה שאינו יכול לאכול מצה כי אם כזית אחד בלבדיט יאכל תבשילו ושאר סעודתו בלא נטילת ידים והמוציא ואחר גמר סעודתו יטול ידיו בלא ברכהכ ויברך המוציא ועל אכילת מצה ויאכל אותו כזיתכא כדי שישאר טעם מצה שמורה בפיו ולא יטעום אחר כך כלום.

במה דברים אמורים כשקידש על היין אבל אם אין לו יין ולא שאר משקה שהוא חמר מדינה וצריך לקדש על הפת כמו שיתבאר בסי' תפ"גכב אם כן מתחילה יאכל אותו כזית ואחר כך יאכל תבשילו ושאר סעודתוכג:


יט) ראה לעיל סי' תעה סוף סל"ב, שמשאכל כזית יצא חובתו מן התורה.

כ) כיון שאוכל פחות מכביצה, כדלעיל סי' קנח ס"ב.

כא) מ"א סק"א.

כב) סעיף א.

כג) מ"א שם.