כא

כא אם היה עומד ביום רביעי ובירך על דעת לספור ארבעה וטעה בדיבורו וספר חמשה צריך לחזור ולספור ארבעה כיון שיצא שקר מפיוקנט שהיום יום רביעי הוא והוא ספר חמשה בפיו אף שהיה במחשבתו ארבעה אין זה כלום שמצות הספירה היא בפהקס ומכל מקום אין צריך לחזור ולברך קודם שחוזר לספור ארבעהקסא (אפילו אם טעה בתחילה בדעתו שהיה סבור שהוא יום חמישי ובירך על דעת לספור חמשה ולאחר שספר נזכר שהיום יום רביעי אף על פי כן אין צריך לחזור ולברךקסב) לפי שיוצא בברכה שבירך כבר אם לא הפסיק בינתיים בדברים אחרים אבל הספירה הראשונה אינה חשובה הפסק כיון שנתעסק בדבר שבירך עליו אלא שלא עלה בידו כהוגןקסג:


קנט) ב"ח ד"ה ומ"ש וכתב עוד. מ"א סקי"ב. וכמסקנת הפוסקים רס"י רט (ט"ז ומ"א שם ס"ק א).

קס) פר"ח ס"ו ד"ה גם לפי.

קסא) מ"א שם.

קסב) מ"א שם (כשנזכר תוך כדי דיבור. ולפי האמור לעיל ס"כ, שהכוונה אינה פוסלת הברכה, סגי במה שלא הפסיק בדברים אחרים). וראה דברי נחמיה שם.

קסג) ראה דברי נחמיה שם.