ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן > שולחן ערוך > אורח חיים חלק ג > הלכות פסח: > תצד סדר תפלת חג השבועות ובו... > א

תצד סדר תפלת חג השבועות ובו כ' סעיפים:

א ביום חמשים לספירת העומר הוא חג השבועותא הנקרא עצרתב בלשון חכמיםג שנאמר תספרו חמשים יום והקרבתם וגו'ד וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש וגו'ה ולפי חשבון קביעות החדשים המסור בידינו שחודש ניסן הוא מלא לעולם וחודש אייר הוא חסר לעולםו יהיה חג זה בששה בסיון שהרי ימי הספירה מתחילין מט"ז בניסןז א"כ ט"ו יום שמט"ז עד סוף החודש וכ"ט יום של אייר וששה ימים בסיון הם חמשים יום לפיכך אנו אומרים בשבועות זמן מתן תורתנוח שבששה בסיון נתנה התורה לישראלט.

אבל בזמן שהיו מקדשין החדשים על פי הראיה היה אפשר להיות גם חודש ניסן חסר והיה חג השבועות שהוא יום חמשים לעומר בשבעה בסיון ואם היה גם חודש אייר מלא היה חג השבועות שהוא יום חמשים לעומר בחמשה בסיוןי אף שאינו ביום מתן תורה אין בכך כלום שהכתוב לא תלה חג הזה ביום מתן תורה ולא בכמה ימים לחודש רק בחמשים לעומר אלא שלפי חשבון המסור בידינו לעולם יהיה יום חמישים לעומר בששה בסיון שהוא יום מתן תורהיא.

ואף שששה בסיון שלנו הוא יום נ"א מט"ו בניסן שבו יצאו ישראל ממצרים והתורה נתנה ביום נ"ב לצאתם ממצרים שהרי בחמשה בשבת יצאו ממצריםיב כמו שנתבאר בסי' ת"ליג והתורה נתנה בחודש השלישי ביום השבתיד שהוא ששה בסיון שחודש ניסן ואייר היו אז שניהם מלאים וכיון שט"ו בניסן היה חמישי בשבת היה יום ראשון של אייר בשבת דהיינו ט"זטו יום לצאתם ממצרים ויום ראשון של סיון היה ביום ב' דהיינו [מ]"ו יום לצאתם ממצרים ושבת הוא ששה בסיון דהיינו נ"ב יום לצאתם ממצרים שהוא יום נ"א לעומר אעפ"כ אנו אומרים זמן מתן תורתנו בחמשים לעומר כיון שהוא לנו בששה בסיון ובששה בסיון נתנה התורה: