תקכז דיני עירוב תבשילין ובו ל' סעיפים:

ב

ב ומפני שני דברים תיקנו חכמים דבר זהיא א' כדי להרבות בכבוד יו"טיב שיאמרו הבריות מה אם לכבוד השבת אסור לבשל בתחלה ביו"טיג אלא אם כן התחיל לבשל תבשיל אחד מערב יו"ט דמה שמבשל ביו"ט אינו אלא כגומר והולך מה שהתחיל מערב יו"טיד קל וחומר שאסור לבשל ביו"ט לצורך החולטו אפילו התחיל לבשל מערב יו"ט הב' כדי להרבות בכבוד שבתטז שע"י שאתה מזקיקו לבשל תבשיל אחד מערב יו"ט בשביל תיקון צרכי סעודות השבת שלאחריו הוא נזכר על כל צרכי השבת מערב יו"ט ובורר מנה יפה לשבת ומנה יפה ליו"טיז ואינו מכלה את הכל ליו"טיח.

ולפי טעם הראשון אין צריך להניח העירוב בערב יו"ט ממש אלא מותר להניח עירוב תבשילין אפילו כמה שבועות קודם יו"טיט ולהתנות עליוכ שבעירוב זה יהא מותר לו לבשל ולאפות ביו"ט הבא עלינו לשבת שלאחריו רק שיהא העירוב קייםכא וראוי לאכילהכב שלא נתקלקל בהנחתו עד יו"ט כגון שלא עירב בתבשיל אלא בבשר מעושן שמתקיים ימים רביםכג וכן מותר להניח עירוב אחד לימים טובים הרבה שיהיו בערב שבתכד אם מתנה עליו בפירוש שבעירוב זה יהא מותר לי לבשל ולאפות בכל ימים טובים של שנה זו שיהיו בערב שבת לצורך השבת שלאחריה רק שיהיה העירוב קיים וראוי לאכילה בכל יו"ט ויו"ט.

אבל לפי טעם הב' שביארנו צריך להניח עירוב תבשילין בערב יו"ט ממשכה שהרי אם הניח הרבה ימים קודם יו"ט עדיין כשיגיע ערב יו"ט לא יהא נזכר על צרכי שבת ולא יברור מנה יפה לכבודו וכן אם עירב בערב יו"ט אחד ליו"ט אחר אפילו הוא סמוך לו כגון יו"ט של סוכות שחל בחמישי ובששי ושמיני עצרת ושמחת תורה ג"כ בחמישי וששי ועירב בערב יו"ט הראשון גם ליו"ט האחרון לא הועיל כלום שעדיין כשיגיע ערב יו"ט האחרון לא יהא נזכר על שבת שלאחריוכו.

לפיכך לענין מעשה אין לערב לכתחלה אלא בערב יו"ט ממש ליו"ט זה בלבדכז כמו שנתבאר לפי טעם הב' אבל בדיעבדכח שכבר עירב ימים רבים קודם יו"ט ובערב יו"ט ממש שכח או הזיד ולא עירב מותר לו לסמוך על עירובו ולבשל בתחלה מיו"ט לשבת אבל אם נזכר בערב יו"ט יניח עוד עירוב או יקח עירוב הראשון ויאמר עליו בדין יהא שרי וכו' אבל לא יברך עליו וכן אם כשהניח העירוב התנה עליו שבעירוב זה יהא מותר לו לבשל ולאפות בכל ימים טובים שיהיו בערב שבת לצורך השבת שלאחריו אעפ"כ צריך לערב כשיגיע ערב יו"ט שלפני השבת אלא שלא יברך עליו רק יאמר עליו בדין יהא שרא לנא כו' כמו שנתבאר ואם לא עירב בערב יו"ט סומך על עירובו הראשון כל זמן שהוא קיים וראוי לאכילה כמו שנתבאר:


יא) גמרא טו, ב. וראה לקו"ש חט"ז ע' 185 הערה 19. חי"ז ע' 458 הערה 6.

יב) רש"י שם ד"ה רב אשי.

יג) רב אשי בגמרא שם.

יד) רש"י שם ד"ה כדי.

טו) רב אשי שם. רמב"ם פ"ו ה"א. לבוש ס"א. מ"א ריש הסי'.

טז) ראה רש"י שם ד"ה רב אשי.

יז) רבא בגמרא שם. מ"א שם.

יח) רש"י שם ד"ה אמר רבא.

יט) רא"ש פ"ב סי' א. ב"י ד"ה ויכול. ט"ז סקי"ג.

כ) מרדכי רמז תרעב בשם הירושלמי (שיאמר בפירוש). טור ושו"ע סי"ד (על דעת). לבוש סי"ד (שיאמר בפירוש). וכ"ה לקמן (מתנה עליו בפירוש).

כא) טור וב"י שם.

כב) כדלעיל סי' שסח ס"ד וש"נ. וראה גם לקמן סכ"ד.

כג) ב"י שם.

כד) ב"י שם בדעת הרא"ש והטור.

כה) רא"ש שם. ב"י שם. ט"ז שם.

כו) ב"י שם בדעת הרא"ש.

כז) כל בו סי' נט (כב, ג), בשם רבנו נתנאל. ב"י שם בסופו. שו"ע סי"ד. וראה גם ט"ז שם. מ"א סוף סקי"ג. לקו"ש חט"ז ע' 185.

כח) ב"י שם. שו"ע שם. ט"ז שם.