תקפט מי הם הראויים לתקיעת שופר ובו ט' סעיפים:

ב

ב אע"פ שהנשים פטורותד מכל מקום אם רצו לתקוע בעצמן הרשות בידןה ואע"פ שהתקיעה ביום טוב בחנם אסורה מדברי סופריםו מכל מקום כדי לעשות נחת רוח לנשים התירו להן איסור קל כזהז שאין בו אפילו משום שבות גמור אלא משום עובדין דחולח.

וכן אדם אחר שיצא כבר ידי חובתו מותר לתקוע להןט ומותר להוציא השופר לרשות הרבים כדי לתקוע להןי.

וכבר נתבאר בסי' י"[ז]יא דנהגו הנשים לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא על כן גם כאן יברכו הנשים לעצמןיב אבל אנשים לא יברכו להן אם כבר יצאו ידי חובתם ואינן תוקעים רק בשביל הנשיםיג לפי שהיא ברכה לבטלה שהרי הנשים בעצמן אינן חייבות בברכה זו שיברך זה להוציאן ידי חובתן בברכה זו אלא שלהן בעצמן הרשות בידן לברךיד מטעם שנתבאר שם אבל אחר למה יברך בחנם.

והרוצה לתקוע לנשים ולברך להן יתקע להן קודם שישמע התקיעות בבית הכנסתטו או שיכוין בלבו שלא לצאת ידי חובתו בתקיעות של בית הכנסת דאז יכול לברך בשביל עצמו שעדיין לא יצא ידי חובתוטז ואע"פ שהולך להן לתקוע בבתיהן וחוזר לבית הכנסת ושומע התקיעות דמעומד שעל סדר הברכות אינו צריך לחזור ולברך עליהם ואע"פ שהפסיק בהליכה לבית הכנסת בין ברכתו לתקיעות אלויז שהרי אפילו אם הפסיק בשיחה בינתיים אינו צריך לחזור ולברך מטעם שיתבאר בסימן תקצ"ביח:


ד) משנה קידושין כט, א. טור ושו"ע ס"ג. וכדלעיל סי' תקפח ס"ו וש"נ.

ה) ברייתא לג, א כאוקימתא דאביי דרבי יוסי ורבי שמעון היא, שכן פסקו רא"ש פ"ד סי' ז בשם ר"ת בתוס' שם ד"ה הא. טור. ראבי"ה סי' תקלד (ע' 215). ר"ן (ט, ב) ד"ה ולענין. ראב"ן ר"ה (קעז, ג). שו"ע ס"ו.

ו) רא"ש פ"ד סי"א, וטור, בשם ראב"ן סי' סא (שיש בזה שבות). מ"א סק"ג (שמכל מקום יכולות לתקוע).

ז) חגיגה טז, ב (לענין סמיכת נשים). הגהות מיימוניות פ"ב אות א (גם לענין שופר).

ח) משמעות הגמרא ורש"י, וכדלעיל סי' תקפח ס"ד וש"נ.

ט) ראבי"ה שם. רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

י) ראבי"ה שם. רא"ש שם. טור וב"י ד"ה ומ"ש רבנו בשם ראבי"ה (שכדאי לסמוך עליהם).

יא) סעיף ג.

יב) ר"ת בתוס' שם. רא"ש שם. טור ורמ"א ס"ו.

יג) דרכי משה ס"ק ב. רמ"א שם.

יד) דרכי משה שם.

טו) רמ"א שם (שרק אם כבר יצאו לא יברכו). לבוש ס"ו. מ"א סק"ד. וראה לקמן סי' תקצא סוף סי"ד.

טז) מ"א שם.

יז) מ"א שם. וראה גם לעיל סי' ח קו"א סוף סק"ה. סי' קד ס"ב. סי' תלב ס"ז.

יח) סעיף ז.