ה

ה אבל דבר שאיסורו מפורש בתורהלו אע"פ שידוע לנו שהחוטא הזה לא יקבל ממנו אף אם נודיע לו האיסור אעפ"כ צריך למחות בידולז לפי שכל ישראל ערבין זה בזהלח וע"י שמוחה בידו הוא מוציא את עצמו מהערבות.

ומכל מקום לא יוכיחנו ברבים אלא פעם אחת אבל לא ירבה בתוכחות ברבים מאחר שברור לו שלא יקבל ממנולט ועל זה אמרומ כשם שמצוה לאמר דבר הנשמע כך מצוה שלא לאמר דבר שאינו נשמע.

אבל חייב להוכיחו ביחיד אפילו מאה פעמים עד שינזוף בו החוטאמא שכיון שהודיע לו האיסור והוא עובר עליו בזדון חייב כל אחד ואחד מישראל להוכיחומב שנאמרמג הוכח תוכיח אפילו מאה פעמיםמד.

מכל מקום אם היא עבירה שבסתר יוכיחנו בתחלה בסתר ואם לא שב מדרכו מכלימים אותו ברבים עד שישובמה אבל אם עובר עבירה בגלוי מוכיחין אותו מיד שלא יתחלל שם שמיםמו:


לו) רא"ש שם בשם בעל העיטור. ר"ן שם. רמ"א ס"ב.

לז) וכיון שהודיעו דינו כמזיד, ויש בו מצות הוכחה, שבזה מיירי בהמשך הסעיף. וראה סדר הכנסת שבת (חובה של תורה למחות). תניא פ"א (מי שיש בידו למחות ולא מיחה).

לח) שיטה מקובצת ביצה שם ד"ה והקשה, בשם ריטב"א (לענין מזיד). וכדלעיל סי' קצז ס"ו וש"נ. וראה אסוקי שמעתתא מד, ב ואילך. אבני נזר יו"ד סי' תעג ס"ק ז. חקרי הלכות ח"א לד, א. ח"ב ס, ב.

לט) נמוקי יוסף יבמות כא, רע"ב. רמ"א שם. וראה לעיל סי' קנו ס"ז (שאינו מחלק בזה בין מוכיחו ביחיד למוכיחו ברבים, אלא בין יחיד לרבים), וס"ח (מתי יכול להוכיחנו ברבים). לקמן חו"מ הל' אונאה ס"ל. וראה אבני נזר שם ס"ק ג.

מ) גמרא יבמות סה, ב ובנימוקי יוסף שם. וכ"ה לעיל שם.

מא) ערכין טז, ב כבן עזאי ורבי יוחנן. סמ"ק סי' קיב. מ"א סק"ג. וכ"ה לקמן ס"ו. אבל לעיל שם (כרמ"א כאן): עד שיכנו החוטא או יקללנו, וש"נ.

מב) ולעיל שם: ואינו מחוייב להוכיח אלא עמיתו שהוא חבירו שהוא גס בו, אבל איש אחר שאם יוכיחנו ישנאנו וינקום ממנו אינו צריך להוכיחו כיון שבודאי לא ישמע לו, אבל חבירו אפילו אם יודע שלא ישמע לו חייב להוכיחו. וראה תניא ח"א פל"ב: הוכח תוכיח את עמיתך עם שאתך בתורה ומצות.

מג) ויקרא יט, יז.

מד) ב"מ לא, א. וראה גם לעיל שם.

מה) רמב"ם הל' דעות פ"ו ה"ח. סמ"ג ל"ת ו. וכ"ה לעיל שם (בדברי שמים). לקמן חו"מ שם.

מו) סמ"ק שם. מ"א שם. וכ"ה לעיל שם.