תרמא שאין מברכין שהחיינו על עשיית הסוכה ובו ב' סעיפים:

א

א העושה סוכהא בין לעצמו שישב בה הוא עצמו בחג ובין לאחריםב שישבו בה בחג אינו מברך על עשייתו דהיינו שאינו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות סוכהג כמו שמברכים על עשיית שאר כל המצות לפי שעשייתה אינה גמר המצוהד שעיקר המצוה הוא לישב בה בחג.

אבל שהחיינו היה ראוי לברך בשעת עשייה אם עושה אותה לעצמוה שהרי היא מצוה הבאה מזמן לזמןו ואם עושה אותה לאחרים היה ראוי שבעל הסוכהז שישב בה בחג יברך שהחיינו בשעת עשייתה שעיקר הברכה נתקנה על השמחה שיש לאדם מן המצוהח שאינה תדירה ובאה מזמן לזמן ועיקר השמחה היא לבעל הסוכה ולא להעושה הסוכהט.

אבל אין אנו מברכין כלל שהחיינו בשעת עשייה אפילו אם עושה סוכה לעצמו לפי שאנו סומכין על ברכת שהחיינו שאומרים בקידוש היוםי שבליל יו"ט בשביל מצות קידוש היום שהיא ג"כ מצוה הבאה מזמן לזמןיא וברכה אחת עולה לכאן ולכאןיב:


א) גמרא מנחות מב, א-ב. רמב"ם הל' ברכות פי"א ה"ח. טור ושו"ע.

ב) תוס' סוכה מו, א ד"ה העושה (הא'). שו"ע.

ג) שכך היה מקום לברך כשעושה לעצמו (ראה תוס' שם בשם הירושלמי ברכות פ"ט ה"ג. רמב"ם שם). וראה לעיל סי' תלב ס"ד.

ד) מסקנת הגמרא מנחות שם ע"ב. רמב"ם שם. טעם הא' בלבוש. וראה גם לעיל סי' יט ס"א (בציצית). סי' רסג קו"א ס"ק ג (שבמסקנא נשאר רק טעם זה). לקו"ש חי"ז ע' 188 הערה 56. שלחן המלך ח"ב ע' רנח.

ה) ברייתא מו, א. טור ושו"ע.

ו) רמב"ם שם ה"ט. וכדלעיל סי' תלב ס"ג וש"נ. וראה גם לעיל סי' תקפה ס"ה.

ז) מ"א סק"א.

ח) ראה תוס' מו, א ד"ה העושה (הב'). הגהות מיימוניות הל' מילה פ"ג אות ד. לבוש סוף הסי'. וראה לקו"ש חי"ט ע' 372 הערה 12. שלחן המלך ח"ב רנט. יגדיל תורה ב ע' ס.

ט) ראה מרדכי רמז תשסט. לבוש שם.

י) רב כהנא בגמרא מו, א. טור ושו"ע. ועד"ז לעיל סי' תלב ס"ג.

יא) עירובין מ, ב. וראה גם לעיל סי' תריט ס"ז. לקו"ש חל"ז ע' 15 הערה 12.

יב) רא"ש פסחים פ"א סי' י. טור. והיינו שעולה גם על מצות ישיבת סוכה (כדלקמן ס"ב). וראה אג"ק חט"ו ע' מ. לקו"ש חכ"ב ע' 128 בשוה"ג. שלחן המלך ח"ב ע' לו-ז.