[יא]

[יא] ואין לשנות. אפילו בהפסד מרובה (ש"ךנד). וטעם חומרא זו שנהגו במדינות אלו על פי שחיטת מהרי"ו כתב הב"חנה דנקטינן כשיטת רש"י וסייעתו דשיעור שהייה הוא כמו שחיטת רוב סימנים בלי הגבהה והרבצה ואם כן שיעור מועט הוא אפילו בגסה ודקה ואין צריך לומר בעוף ועל כן נתפשט המנהג לפסול כל שהייה מועטת אפילו בהפסד מרובה משום דאין אנו בקיאין לכוין השיעור בצמצום כל כךנו עכ"ל. והט"ז סי' כ'נז כתב דטעם המנהג בחומרא זו הוא משום גזירה אטו שהייה מרובה ומשום הכי לא פלגינן במדינות אלו בין שהייה מרובה למועטת והילכך אין להחמיר אלא אם הגביה הסכין אפילו משהו דכיון שעקרו מן הצואר גוזרין מגביה ושוהה קצת משום שוהה הרבה אבל אם לא הגביה כלל רק שנדחף הסכין ממקום למקום כשר אף לדידן כמו שמצינו בשוחט בב' או בג' מקומות דלעיל סי' כ"אנח שהוא מעשה בכל יום להכשיר משום שבזה לא שייך לגזור בו גזירה זו עכ"ד הט"ז שם ובסי' זהנט. ומיהו לאו דוקא הגביה הסכין אלא הוא הדין לא הגביה אלא פסק מלשחוט ושהה מעט כמ"ש הט"ז בסי' זה בשם רש"לס אלא כשנדחף הסכין ממקום למקום לא מיקרי פסק מלשחוט דאדרבה עסוק בשחיטה הוא בדחיפה זו שדוחף ידו למקום אחר כדי לגמור שחיטתו שם ואינו מגביה להפסיק שחיטתו ולא מיקרי פסק מלשחוט אלא כשידו נחה במקום אחד משהו שלא עסקה בשחיטה כלל דבזה יש לגזור משום שהייה מרובה אבל כשנדחית ידו למקום אחר לגמור השחיטה שם לא שייך למגזר משום שהייה מרובה דלא משכחת לה כלל שהייה מרובה בכהאי גוונא (דאי הוה משכחת לה בכהאי גוונא הוי שהייה אף על גב דעסוק בשחיטה מאחר שעסק זה אינו דרך שחיטה שהיא הולכה והובאה בסכין על הסימנים לחותכן כמ"ש לעילסא). אבל הש"ך בסי' כ"אסב כתב בדין השוחט בב' וג' מקומות דלדידן צריך שלא ישהה אפילו כל שהוא ולא סבירא ליה לחלק בין הגביה הסכין ללא הגביהו. ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל וכל שכן בדבר שאינו אלא מנהגסג.

וכן בספק שהייה משהו אין להחמיר כלל (ש"חסד). ובספק שהייה כדי שחיטת רוב הסימנים בלי הגבהה והרבצה בבהמה יש להקל בהפסד מרובה משום ספק ספיקא דשמא לא שהה כלל ואם תמצי לומר שהה שמא הלכה כמאן דאמר דמשערינן בהגבהה והרבצה כדעת הרי"ף והרמב"ם. אבל שלא בהפסד מרובה אין להקל. משום דלרש"י וסייעתו רב ושמואל ורבי יוחנן לא ס"ל הגבהה והרבצה כדרבי יוסי ברבי חנינא והלכה כרבים.

אבל ספק שהייה בעוף כדי רוב סימני העוף ולא שהה בודאי כדי רוב סימני בהמה גסה עם העור יש להקל אפילו שלא במקום הפסד מרובה. משום דאף לרש"י וסייעתו לא הוי אלא ספיקא דהא רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן אלא משום דקם ליה רבי יוסי ברבי חנינא בשיטתיה דרב עבדינן לחומראסה הוה ליה ספק ספיקא ושריסו אף על גב דבהמה בחזקת איסור עומדתסז כמ"ש לעיל סי' א'סח.

אבל בספק שהה שהייה גמורה הפוסלת לכולי עלמאסט הרי זה ספק נבילה לפי דעת הרמב"םע וסייעתו ונבילה ודאית לפי דעת הרשב"א וסייעתו דלעיל סימן א'עא. דאף על גב דרוב השוחטין מצויין לשחוט בלי שהייה ורובא עדיף מחזקהעב מכל מקום רובא דתלי במעשה הוא כמ"ש לקמן בסי' כ"העג בשם הרשב"אעד גבי לא בדק בסימנים וספק אם נשחטו רובן. והוא הדין בספק שההעה כמ"ש בפ"ג דיבמותעו דעליך הראיה שנעשה המעשה כו' דהיינו הולכה והובאה רצופה בלי הפסק בינתיים כמ"ש לעיל סימן א'עז:


נד) ס"ק ז.

נה) ס"ח ד"ה ולענין הלכה. וראה גם לקמן ס"ק יד.

נו) גם דעה זו היא דלא כאגודה (דלעיל ס"ק ג, ולקמן סוף ס"ק יב), דאסר בעוף מדינא, דיחידאה הוא.

נז) ס"ק ז.

נח) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ג.

נט) ס"ק ב.

ס) יש"ש פ"ב סי' טו.

סא) ס"ק ב.

סב) ס"ק ג.

סג) ראה גם לקמן ס"ק יב (ד"ה ואם חתך).

סד) ראה שמלה חדשה ס"ו (שלא החמיר בספק שהייה משהו אלא בעוף). לקמן סוף ס"ק יב (שבעוף סבירא ליה ששהייה פוסלת במשהו מדינא. ובזה לא קיי"ל כן). לעיל סי' ב קו"א ס"ק ב.

סה) כמבואר ברש"י לב, א ד"ה דקה לדקה.

סו) וכ"ה לקמן ס"ק יב (ד"ה ולפי זה), וס"ק טז.

סז) ראה לעיל או"ח סי' תלג קו"א ס"ק ו וס"ק יד.

סח) וכן ציין לשם לעיל סי' יח ס"ק ג, ובקו"א שם ס"ק ח (דיבור הראשון), ולקמן סי' כד ס"ק מז, ולא הגיע לידינו. והטעם נתבאר לעיל סי' יח ס"ק ג, כיון שנגד חזקת איסור דבהמה יש חזקת היתר. וראה ט"ז סי' א ס"ק ו. ועד"ז צויין לשם (לתוכן ט"ז זה) לקמן סי' כד ס"ק מ (ד"ה ולפרש"י), וש"נ. וראה גם לעיל סי' א קו"א סוף ס"ק ז (כמו שיתבאר לקמן).

סט) שבזה אמרינן (י, סע"א) שהוא פסול.

ע) פ"ג הי"ח. וראה לקמן סי' כד ס"ק יח, וש"נ.

עא) ס"ק כג (וסיומו חסר שם), וש"נ.

עב) נדה יח, ב. וראה גם לקמן סי' קפג מהדו"ב (ד"ה ומשום הכי), וש"נ.

עג) ס"ק ב, וש"נ.

עד) ט, א ד"ה מר. יב, א ד"ה ומיהו.

עה) אף שבזה גם המיעוט תלי במעשה, ולכן דעת הרמב"ם דלא מקרי רוב התלוי במעשה.

עו) ברשב"א שם ל, ב ד"ה והא דאמרינן, כיון שאתה בא להתירה ולומר דנעשה בה מעשה שהכשירה עליך הראיה (הרי שגם זה נקרא רובא תלי במעשה ומיעוט לא תלי במעשה). וראה גם לקמן סי' כד ס"ק מ.

עז) ס"ק כג (וסיומו חסר שם), וש"נ.