סימן קפג

[א]

[א] ממקורה. שנאמרסב והיא גלתה את מקור דמיה לימד על הדמים שאינם אלא מן המקורסג. והוא הרחם שבו נוצר הוולדסד והוא שדם נדה וזיבה יוצאה ממנה ונקרא בלשון חכמיםסה חדר לפי שהוא לפני ולפניםסו לצד אחוריהסז. וצואר הרחם כולו והוא המקום הארוך שראשו מתקבץ בשעת העבור כדי שלא יפול הוולד ונפתח הרבה בשעת לידה הוא הנקרא פרוזדור כלומר שהוא בית שער לרחםסח. ופתח הפרוזדורסט הוא באמצעו למטה ודרך שם דמים יוצאיםע לכותלי בית הרחםעא למטה ומשם לחוץ. ובשעת גמר ביאה והוא הכנסת כל האבר הוא נכנס בפרוזדור ואינו מגיע עד ראשו שמבפנים אלא רחוק ממנו מעט לפי האצבעותעב. ולמעלה מן החדר ומן הפרוזדור בין החדר לפרוזדור הוא המקום שיש בו שתי ביצים של אשה והשבילים שבהם מתבשלת שכבת זרע שלה ומקום זה הוא הנקרא עליהעג וכמו נקב פתוח מן העליה לגג הפרוזדור ונקב זה קורין אותו לולעד והאבר נכנס לפנים מן הלול בשעת גמר ביאהעה. ודם הבא מן החדר כולו טמאעו חוץ מדם טוהר שהתורה טהרתועז ודם קושיעח כמו שיתבארעט. ודם העליה כולו טהורפ שהוא כמו דם מכה שבמעים או בכבד או בכוליא וכיוצא בהםפא. ודם הנמצא בפרוזדור אם נמצא מן הלול ולפנים הרי זה טמאפב שחזקתו מן המקורפג שהוא החדר וחייבים עליו קרבן ושורפין עליו תרומה וקדשיםפד ואין אומרים שמא מן העליה ירד כאן דרך הנקב שרוב דמים הנמצאים כאן הם מן החדרפה (דאי מעליה אתי מן הלול ולחוץ איבעי ליה לאשתכוחי דהא כי נחית מן הלול לפרוזדור כלפי חוץ הוא יורד ויוצא דרך יציאת הדמים ואינו חוזר לצד אחוריה רש"יפו) נמצא הדם בפרוזדור חוץ לנקב הרי טומאתו בספקפז שמא מן החדר בא או מן העליה שתת דרך הנקב עכ"ל הרמב"ם. ומבואר מלשונו שכל דם שנמצא חוץ לנקב אפילו נמצא לפנים מפתח הפרוזדור כלפי אחוריה בקרקע הפרוזדור הרי טומאתו בספקפח. וכן כתב בפירוש המשנהפט בהדיא. ואם כן יש לומר דהוא הדין נמי בנמצא בכותלי בית הרחםצ למטה*.

[* הגהת מהרי"לצא: וכ"מ מסתימת ל' הרמב"ם. דלא כרשב"ץ פ"בצב. אלא דיש לומר דמיירי שברור לה שלא הרגישה, כגון שבדקה עצמה מיד אחר שבדקה עצמה ומצאה טהורה, אבל אם שהתה בינתיים בענין שיש לומר הרגישה ולאו אדעתה אפילו בכותלי בית הרחם נמי טמאה טומאת ודאי להרמב"ם, דסבירא ליה חזקת הדם שבא בהרגשה כדלקמן (ועיין בקו"אצג ובמהדורא בתראצד פלפול עמוק בזה).]

אבל <(א)> רש"יצה פירש דהא דאמרינן בגמרא מן הלול ולחוץ ספיקו טמא ולא ודאי טמא מיירי בנמצא להלאה מפתח הפרוזדור לצד פניה, ומשום הכי איכא לאחזוקי בדם עליה (ששתת מן הלול דרך גג הפרוזדור עד להלאה מהפתח שבאמצעו למטה ושם נפל למטה) דאי מחדר אתי לא הוי אזיל בפרוזדור עד מן הלול ולחוץ דהוה נפיק ליה ונחית דרך יציאת פתח הפרוזדור (כי החדר הוא נמוך ושוה לפרוזדורצו ולול שמן החדר לפרוזדור הוא בקרקע הפרוזדורצז ולא בגגו כלול העליה), אלא דאפילו הכי מטמאינן לה מספיקא דילמא שחתה ונפלה על פניה ונשתרבב הדם בכל הפרוזדור ובא מצד אחוריה לצד פניה כשיצא מן החדר עכ"ל. ולפי"ז בנמצא בכותלי בית הרחם למטה ודאי טמאה היא (וכ"כ רש"י בהדיא בבבא בתרא דף כ"ד ע"אצח) דכיון שהוא דרך יציאת גם דמי המקור, תלינן במקור שרוב דמים מצוים בו. וכן אם נמצא בקרקע פרוזדור מן הפתח ולפנים לצד אחוריה. וכן דעת התוספותצט שפירשו הסוגיא דמן הלול ולחוץ ספיקו טמא ולא ודאי טמא מיירי בגג פרוזדור. וכן דעת ספר התרומהק וסיעתו כדלקמן סי' קפ"זקא.

והא דמן הלול ולחוץ ספיקו טמא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולא אמרינן העמד אשה על חזקתהקב, היינו משום דדמי העליה מועטים ולא שכיחי כל כך ודמי החדר הם רוב ומצויקג, אלא משום דהעליה מקרבא טפי לפרוזדור ומהני קורבא בצירוף החזקהקד למהוי פלגא ופלגא והוה ליה ספק שקול (תוס' דף י"[ז] סוף ע"בקה):


סב) ויקרא כ, יח.

סג) ספרא מצורע פרשת זבים פרשתא ד ה"ב. רי"ף שבועות (ג, א). רא"ש פ"י רס"י ו. ב"י ריש הסימן. לבוש.

סד) רמב"ם פ"ה ה"ג.

סה) משנה יז, ב. רמב"ם שם.

סו) רמב"ם שם.

סז) רש"י שם ד"ה חדר מבפנים.

סח) רמב"ם שם.

סט) רש"י שם ד"ה ספקו טמא (הד').

ע) רש"י שם ד"ה חדר. וראה לקמן במהדו"ב ריש ההגהה הב'.

עא) שבגמרא ג, א. וברש"י שם ד"ה חדר.

עב) רמב"ם פ"ה ה"ד.

עג) במשנה שם.

עד) בגמרא שם.

עה) רמב"ם שם.

עו) משנה שם. רמב"ם פ"ה ה"ה.

עז) ויקרא יב, ד-ה. וראה רמב"ם פי"א ה"ה-ו, והל' נדה לרמב"ן פ"ז ה"כ, וטור ורמ"א סי' קצד סוף ס"א, שהחרימו הגאונים ופשט המנהג שאין בועלין על דם טוהר. וראה לקמן סי' קפז ס"ק מח.

עח) משנה וגמרא לו, ב. וראה רמב"ם שם, וטור ושו"ע רס"י קצד, ולקמן ס"ק ב, שמחומר שהחמירו בנות ישראל על עצמן שכל ראיה היא כזוב (כדלעיל בסוף הפתיחה להל' נדה), נאסר גם דם קושי.

עט) רמב"ם פ"ה ה"ה. והכוונה למה שנתבאר שם פ"ז ה"א ואילך.

פ) משנה שם. רמב"ם פ"ה ה"ה.

פא) רמב"ם שם.

פב) גמרא שם כרב הונא. רמב"ם שם.

פג) משנה שם. רמב"ם שם.

פד) תני רבי חייא שם. רמב"ם שם.

פה) רבי יוחנן שם יח, א. רמב"ם שם.

פו) יז, ב ד"ה ספקו טמא (הב').

פז) רב הונא שם (מן הלול ולחוץ ספקו טמא). רמב"ם שם.

פח) וכן נתבאר לקמן סי' קפז קו"א סוף ס"ק א. שם בפנים ס"ק כג. סי' קצ בפנים סוף ס"ק א. והטעם שאין אומרים בזה רובא עדיף מחזקת טהרה דאשה, ראה לקמן במהדו"ב (ד"ה ומשום וסד"ה להבא).

פט) במשנה זו (יז, ב): ואם נמצא ... בין המקום אשר בו אלה התוספות ובין פה הרחם אשר יטה לחיצוני הגוף ... קרקע הפרוזדור הנה הוא טמא מספק (וראה לקמן במהדו"ב סד"ה להבא, שבפרט זה לא חזר בו בחיבורו).

צ) ראה רמב"ם פ"ט ה"ב (שטומאת כתמים נאסרו מדרבנן הוא מספק שמא מדם החדר בא). כ"מ שם. לקמן סי' קצ סוף ס"ק א.

צא) הגהת הצמח צדק על הגליון (שו"ת חיו"ד סי' שס. ונעתקה על גליון שוע"ר הוצאת תרס"ה ואילך): הגהה זו, והגהה שניה המתחלת והיינו כו', אינה מרבינו הקדוש המחבר נ"ע, כ"א אחיו הרב מהרי"ל הגיה כן, והוסיף זה ע"פ עיונו במהדורה בתרא, כן אמר לי בעצמו. וגם הוא בעצמו ניחם וחזר ע"ז, שאין זה כלל לפי דברי הרמב"ם ז"ל, וכמו שנתבאר במהדו"ב.

צב) יז, ב ד"ה דם, שהנמצא בכותלי בית הרחם טמאה טומאה ודאית (הובא לקמן במהדו"ב סוף ההגהה הב').

צג) ס"ק ב (ד"ה ולפי, שמסתפק לדעת הרמב"ם אם אומרים כסבורה הרגשת עד, בבדיקת כותלי בית הרחם).

צד) בתחלתו (שמן הלול ולחוץ אינה טמאה מטעם כסבורה הרגשת עד, אלא מטעם דלמא ארגשה ולאו אדעתה), וס"ח (שבכותלי בית הרחם אינה טמאה מדאורייתא), ובהגהה הב' (שמפלפל בזה ומסיק שגם בכותלי בית הרחם הוי בכלל פרוזדור), ושם ד"ה ומיהו אין צריך (שאם ראתה בקרקע עולם בלא הרגשה, שעה מועטת אחר שבדקה עצמה ומצאה טהורה, אין עליה אלא טומאת כתמים). וראה פס"ד צ"צ (שמט, א), שכ"ה גם בקנחה עצמה מבחוץ (וראה שם לדעת התוס').

צה) שם ד"ה ספקו טמא (הד'). הובא גם לקמן סי' קפז ס"ק כד. סי' קצ ס"ק א. וראה אהלי יוסף (סא, ג).

צו) רש"י יח, א ד"ה בקרקע.

צז) תוס' יז, ב ד"ה מן הלול.

צח) ד"ה נמצא. וראה חידושי צמח צדק (קפח, ג). שו"ת צ"צ חיו"ד סי' קא סוף אות ב. סי' קיא אות ד. סי' קמב אות ב.

צט) נדה יז, ב ד"ה מן הלול. הובא גם לקמן סי' קפז בפנים ס"ק כד. וראה חידושי צ"צ רסו, ב.

ק) סי' צב.

קא) ס"ק כד (ד"ה ועוד).

קב) כדאמרינן בגמרא ב, א. וראה שו"ת צ"צ יו"ד סי' קלז אות ד. סי' קלח אות א. סי' קלט אות ה.

קג) כדאמרינן בגמרא ב"ב כד, א. וראה מהדו"ב (ד"ה אבל) שלדעת הרמב"ם הוי רוב לחוד מהלול ולחוץ.

קד) ראה מהדו"ב (ד"ה ומשום) שהוא בצירוף הרגשה. ולדעת הרמב"ם (שם ד"ה להבא) הוא מצירוף טעם הרגשה וחזקה לחוד.

קה) ראה גם לקמן מהדו"ב (ד"ה אבל). סי' קפז קו"א ס"ק א (ד"ה אלא ודאי). פס"ד צמח צדק קיט, ג (בקו"א). שו"ת צ"צ סי' קנא סוף אות ה.