[ב]

[ב] באונס. כגון שקפצה וראתהקו או שחמדה וראתהקז מחמת חימוד תשמיש (רמב"םקח דלא כר"ן ספ"בקט). וברצון הוא כפי טבע האשהקי. ואינה דומה לזב שאינו מטמא באונסקיא, משום שנאמרקיב כי יזוב זוב לרבות אונס כרצון בזבה. ואם כן מה תלמוד לומר דמה שמשמעה מחמת עצמה לא למעט מחמת אונס אלא מחמת עצמה ולא מחמת ולדקיג, וזהו דם קושי שאינו מטמא בזיבהקיד שכל אשה המקשה לילד וראתה ג' ימים רצופים בקושי לידתה אינה נקראת יולדת בזוב להצריכה ז' נקיים אחר הלידהקטו מן התורה אלא מחומר שהחמירו בנות ישראל על עצמן כדלקמן סי' קצ"דקטז:


קו) כדלקמן סי' קפט סי"ז ואילך.

קז) ראה טור ושו"ע רס"י קצב.

קח) פ"ה ה"א.

קט) כ, ב ד"ה האי דם חימוד.

קי) פרישה ס"ק ה. ט"ז ס"ק א.

קיא) זבים פ"ב מ"ב. ברייתא לו, ב. רמב"ם הל' מחוסרי כפרה פ"ב ה"ב.

קיב) ויקרא טו, כה. ברייתא שם.

קיג) ברייתא שם. רמב"ם פ"ז ה"א.

קיד) משנה וגמרא שם. רמב"ם שם (שבימי נדתה טמאה נדה ובימי זיבתה טהורה). וראה לקמן סי' קפח ס"ק ח (שבלידת ולד שלם או מחותך אין פתיחת הקבר בלא דם וטמאה), וס"ק טו (שכ"ה בנפל שלא נגמרה צורתו), וש"נ.

קטו) שהיולדת בזוב טמאה טומאת לידה (שבוע לזכר ושבועיים לנקבה), וצריכה ז' נקיים (ראה רמב"ם פ"ז ה"ה-ז). ואילו הרואה מקושי הלידה נטהרת מיד אחר טומאת לידה, ואינה צריכה ז' נקיים.

קטז) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור ושו"ע שם ס"א. וראה רמב"ם פי"א ה"ה-ו, שזה נתחדש בימי הגאונים.