הלכות ת"תא פרק ראשון

א

א אףב על פי שהקטן פטור מכל המצותג וגם אביו אינו חייב לחנכו במצות מן התורה אלא מדברי סופריםד אבל תלמוד תורה מצות עשה מן התורה על האב ללמד את בנו הקטן תורהה אף על פי שהקטן אינו חייבו שנאמרז ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם.

ומאימתי אביו חייב ללמדוח משיתחיל לדברט מלמדו תורה צוה לנו משה וגו'י ופסוק ראשון מפרשת שמע ישראליא ואח"כ מלמדו מעט מעט פסוקים פסוקיםיב בעל פהיג עד שיהא בן חמש שניםיד <(א)> דהיינו בשנה חמישיתטו שאז מלמדו לקרות תורה שבכתב מעט מעט בביתוטז עד שיהיה בן שש או בן שבעיז וקודם לכן בשנה הרביעית מלמדו אותיות התורהיח כדי שירגיל עצמו לקרות בתורהיט בשנה חמישית. וכשיהיה בן שש או בן שבעכ שלימותכא הכל לפי בוריו וכחוכב מוליכו אצל מלמד התינוקותכג לקרות בתורה כל היום כולוכד עד שיקרא תורה שבכתב כולהכה עם נביאים וכתובים כולם פעמים רבותכו עד שיהיה בן עשר שניםכז.

ובימיהם שהיו מספרים הרוב בלשון הקודשכח וגם התינוק כשמתחיל לדבר היה אביו מספר עמו בלשון הקודשכט ועל כן לא היו צריכין ללמד התינוקות <(ב)> פירוש המלותל רק הקריאהלא בנקודות וטעמיםלב וקרי ולא כתיב כי לא היו הנקודות והטעמים כתובים בימיהם אלא כספר תורה שלנולג והיו לומדים הנקודות והטעמים בכל המקרא בעל פהלד והיו אז עוסקים ה' שנים בלימוד כל המקראלה עם התינוקות פעמים רבות מאד.

ואחר כך ה' שנים בלימוד המשניותלו בעל פהלז שהן הלכות פסוקות בלי טעמיםלח.

ואחר כך ה' שניםלט בתלמוד שהוא לידע בדרך קצרה הטעמים של ההלכות והדיניםמ ומקורםמא מתורה שבכתב בי"ג מדות שהתורה נדרשתמב ושאר כל דרשות חכמים או בקבלה הלכה למשה מסיני או מסברא או מתקנות חכמים שעשו סייג וגדר לדברי תורהמג.

ואחר כךמד כל ימיו של אדם איש לפי שכלו ויכלתו בפלפול התלמוד בקושיות ופירוקיםמה לירד לעמקי הטעמיםמו ודרשותמז ולהבין דבר מתוך דברמח לחדש הלכות רבותמט ודרשות פסוקיםנ אשר על זה אמרונא בן ארבעים לבינה. וכן כל דברי חכמים וחידותםנב שהסמיכום ודרשום על פסוקי תנ"ך הנקראים הגדותנג:


א) לשון השער בדפוס ראשון (שקלאוו תקנ"ד): חיב[ו]ר קטון הכמות ורב האיכות על הלכות תלמוד תורה מחובר ומלוקט מגמרא מן הירושלמי ומכל גדולי הפוסקים ראשונים ואחרונים ומנופה בשלש עשרה נפה באר היטב דבר דבר על אופניו בכדי שכל אחד ירווה צמאונו וידע כל הדינים על בורי' ועל מכונו ומסודר בלשון צח ונקל לכל מעיין.

לכללות הלכות תלמוד תורה, ביאורים לכל פרט בפנים ובקונטרס אחרון, ראה סדרת ספרי הערות וציונים על הל' ת"ת משו"ע אדה"ז.

ב) ראה תורת מנחם התוועדויות תשמ"ג ח"ב ע' 296-7 (טעם שפתח באף).

ג) ראה משנה אבות סופ"ה. משנה נדה נב, א. חגיגה ב, ב. רמב"ם הל' חגיגה פ"ב ה"ד. לעיל או"ח מהדו"ב סוס"י ד (טעם הדבר). לקו"ש חי"ט ע' 38-39 (טעם שפתח בפטור). חכ"א ע' 380 (טעם שפתח בחיובי הקטן).

ד) נזיר כט, ב. חגיגה ד, א. וראה לעיל שם. סי' רסו ס"י. סי' שמג ס"ב. שו"ת אדה"ז סי' מא בסופו (שחיובו מהפסוק (משלי כב, ו) חנוך לנער גו'. וראה להלן ה"ו). ולענין אמו – ראה לעיל סי' שמג ס"ד וש"נ. הערות וציונים ח"א 3/א. משא מאיר ע' קח.

ה) ברייתא קידושין כט, א. רמב"ם פ"א ה"א. טור ושו"ע סי' רמה ס"א (בנו). וראה לקמן הי"ד (בנוגע לאם). לקו"ש חי"ט ע' 38 הערה 9. שלחן המלך ח"ג ע' קפד הערה 1. קובץ דברי תורה ה ע' א.

ו) רמב"ם פ"א שם (פטור. וראה הערות וציונים שם 9/א). ב"ח ריש סי' רמה. וראה לקמן פ"ב ריש ה"א. פס"ד צמח צדק ח"ג (שלט, א). לקו"ש חי"א ע' 44 ואילך. חי"ז ע' 233 וע' 238. תורת מנחם התוועדויות תשמ"ג ח"ב ע' 795. שלחן המלך שם ע' קפח וע' רט.

ז) דברים יא, יט. קידושין כט, ב. רמב"ם שם. טור שם. וראה לקמן ה"ו (שהכתוב מדבר בקטנים). קו"א ריש סק"א (דעיקר הכתוב קאי על תורה שבע"פ).

ח) רמב"ם שם ה"ו (לגירסת רוב הדפוסים).

ט) סוכה מב, א (יודע לדבר). רמב"ם שם. טור ושו"ע סי' רמה ס"ה. וראה גם ספרי עקב פיסקא מו. רש"י דברים יא, יט (על הפסוק לדבר בם). פס"ד צמח צדק (שנ, ג). לקו"ש חכ"א ע' 343 הערה 40.

י) דברים לג, ד.

יא) סוכה שם. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. וראה לעיל או"ח סי' ע ס"ב. פס"ד צמח צדק שם. אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"ב ע' תפג. שלחן המלך שם ע' כח בציונים ד"ה ופסוק.

יב) רמב"ם שם. טור שם. שו"ע שם (מעט מעט).

יג) כדלקמן בהמשך, שרק בשנה הרביעית מלמדו אותיות. וראה קו"א סק"א (ד"ה ומה). אג"ק חי"ב ע' רפח. חי"ד ע' מ. לקו"ש ח"ט ע' 135 הערה 8. שלחן המלך שם ע' קפט-קצא. הערות וציונים שם 17/ב.

יד) אבות פרק ה בסופו. וראה קו"א שם (אם היא משנה. והטעם שאין לדחותה מהלכה).

טו) מדרש תנחומא קדושים יד. רש"י אבות שם. וראה קו"א סק"א (ד"ה והנה לפירוש). רשימות חו' נה ע' 8.

טז) סמ"ג עשין יב. והגהות מיימוניות פ"ב אות ב. וראה קו"א סק"א (בתחילתו ובד"ה והנה, דהיינו מקרא לבד, שע"פ רוב יוכל לגומרה בבית אביו, בשתי שנים).

יז) ב"ב כא, א. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

יח) רש"י אבות פ"ה שם. נחלת אבות לפרקי אבות שם. רמ"א שם ס"ח (מיד שיהי' בן ג' שלימות). וראה אג"ק חי"ב ע' רפח. חי"ד ע' מ.

יט) רמ"א שם. וראה משא מאיר ע' קיב.

כ) ב"ב שם. רמב"ם פ"ב ה"ב. טור שם. וראה לקו"ש חט"ו ע' 131 הערה 20. העו"ב כד ע' ט. כה ע' יט.

כא) תוס' כתובות נ, א ד"ה בר. וראה קו"א (ד"ה והנה), שכ"ה גם לדעת הרמב"ם והסמ"ג.

כב) תוס' ב"ב שם ד"ה כבן. רמב"ם פ"א ה"ו. פ"ב ה"ב. טור שם. וראה קו"א סק"א (שם, עד סוף ז' בכחוש).

כג) ראה קו"א סק"א (ד"ה ועד), ולקמן בפנים ה"ט בחצע"ג (דהיינו אפילו בעל כרחו). קו"א שם בתחילתו (ליכא שום מצוה ללמוד עמו בעצמו דוקא). לקמן הי"ד (שאמותיהן מביאות את בניהם לבית הספר).

כד) ראה לקמן ה"י (ומקצת מן הלילה), וש"נ. מ"מ והערות (כאן). שלחן המלך ע' קצא-ב.

כה) רמב"ם פ"א ה"ז. טור ושו"ע שם ס"ו.

כו) ט"ז סק"ב. ש"ך סק"ה. ונתבאר בקו"א ריש ס"ק א. וראה לקמן סוף ה"ג וה"ו (סדר הלימוד בזמנינו)

כז) אבות שם. כתובות נ, א ובתוס' שם ד"ה בר. וראה לקמן בסמוך (דהיינו ה' שנים מקרא). רשימות חו' נה ע' 8 (דהיינו בשנה העשירית).

כח) אבות דר"ן פל"ז, ב. חגיגה טז, א. וראה קו"א סק"ב (בזמן בית ראשון - העם, ובזמן בית שני וחכמי התלמוד – תלמידי חכמים).

כט) ספרי עקב פיסקא מו. רש"י דברים יא, יט. וראה גם תוספתא חגיגה פ"א ה"ג. ירושלמי סוכה סופ"ג.

ל) משא"כ בזמנינו שלומרים המקרא עם פירוש המילות (לקמן הלכה יא. קו"א סק"ב-ג).

לא) ב"ב כא, סע"א ורע"ב. וראה קו"א סק"ב.

לב) נדרים לז, א ורש"י שם ד"ה ורבי.

לג) ראה גיטין ס, א. חגיגה ו, סע"ב. נדרים לז, ב (קו"א סק"ב).

לד) ראה הערות וציונים 50/ב.

לה) אבות שם. רע"ב שם. וראה גם רש"י שם. קו"א סק"ג (סדר הלימוד עכשיו לערך שתי שנים תורה ואח"כ עיקר הלימוד משנה וגמרא). הערות וציונים 51/ב.

לו) אבות שם. רש"י ורע"ב שם.

לז) ראה תמורה יד, ב. רש"י ב"מ לג, א ד"ה ואינה. שם פה, ב ד"ה מתניתא. תוס' מגילה לב, א ד"ה והשונה. מדרש שמואל אבות שם. הערות וציונים 55/א ו55/ב.

לח) רש"י ב"מ לג, א ד"ה משנה. וראה גם סוטה כ, סוע"א ד"ה אתא. שם כב, א ד"ה ולא שימש וד"ה ששונין וד"ה שמורין. לקמן פ"ב ה"א.

לט) רש"י אבות שם סוד"ה בן עשר, ורוב המפרשים במשנה. וראה גם לקמן פ"ג בתחלת הקו"א (שלפירש"י ורע"ב שם הקצבה הזאת מפורשת במשנה). והיינו מתחלת שנת טו עד תחלת שנת כ. וראה לקמן פ"ג ה"א. רשימות חו' נה ע' 8. אג"ק ח"א ע' ריב. ח"ב ע' קס. העו"ב תתע ע' 46.

מ) רש"י ברכות ה, א ד"ה זה גמרא. יא, ב ד"ה אף לגמרא. מז, ב ד"ה שלא שמש. חגיגה י, א ד"ה שיוצא. סוטה שם ושם. קידושין ל, א ד"ה גמרא. ב"מ שם ד"ה שלמדו חכמה. ב"ב קמה, ב ד"ה רבא אמר. וראה גם לקמן פ"ב ה"א. פ"ג ה"א. תניא פנ"ב עג, ב.

מא) רש"י יומא פו, א ד"ה ומשמש. סוטה כ, סע"א ד"ה והדר. וכ"ה לקמן ה"ד (לענין חיוב האב).

מב) רמב"ם פ"א הי"א. ראה לקמן קו"א פ"ב ריש ס"ק א. הערות וציונים 60.

מג) ראה הקדמת הרמב"ם לפי' המשניות (החלק הראשון כו' החלק השני כו' החלק השלישי כו' והחלק הרביעי כו'). שו"ת אדה"ז סי' כח ד"ה ובר מן דין. לקו"ש חל"ה ע' 64 הערה 26. הערות וציונים 63-65. וכ"ה לקמן ה"ד.

מד) רש"י אבות ספ"ה (שחילק בין לימוד הגמרא של בן חמש עשרה, לבין הלימוד של בן ארבעים לבינה, שהוא להבין דבר מתוך דבר). וכ"ה לקמן פ"ב ה"א-ב (שאחר סיום לימוד ההלכות עם הטעמים בקצרה יתחיל לימוד הפלפול). קו"א שם סוף ס"ק א, ופ"ג ס"ק א (ד"ה ולזה), שלדעת רש"י נחלק התלמוד לשני חלקים (ואפשר כ"ה אף לדעת הרא"ש, בימיהם).

מה) רש"י ברכות סג, ב ד"ה הס. חגיגה שם. קידושין שם. ב"מ שם. ב"ב שם ד"ה גמרא. ע"ז יט, א ד"ה ואח"כ. חולין מד, ב ד"ה ושימש. וכ"ה לקמן פ"ב ה"א-ב. ונתבאר לקמן פ"ג קו"א ס"ק א (ד"ה ולזה). וראה תניא אגה"ק סי' כו (קמד, ב).

מו) רש"י שבת סג, א ד"ה ליגמר וד"ה והדר. ונתבאר לקמן פ"ב קו"א סוף ס"ק א. וכ"ה לקמן ה"ה. פ"ב ה"א-ב. פ"ג קו"א ד"ה ולזה. וראה לקו"ש חי"ב ע' 125 הע' 24. חל"ו ע' 21 הערה 37. קובץ דברי תורה ה ע' כא.

מז) ראה רש"י סוטה מט, ב ד"ה זרועי. הערות וציונים 68/ב.

מח) שבת לא, א (פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר). רש"י סוטה כ, סע"א (אלא ששם אינו מחלק בין ב' חלקי התלמוד). אבות ספ"ה ד"ה בן ארבעים. הובא לקמן פ"ב קו"א סוף ס"ק א. וכ"ה לקמן שם ה"א-ב. פ"ג ה"ג.

מט) ראה זהר ח"א יב, ב. ט"ז או"ח סי' תקמה סקי"ג. לקמן ה"ה (חידושי הלכות לאין קץ). פ"ב ה"ב (חידושי הלכות רבות). תניא אגה"ק סי' כו קמה, א (הן בהלכות הן באגדות הן בנגלה הן בנסתר ומחוייב בדבר).

נ) ראה יומא ה, ב (למיסבר קראי).

נא) משנה אבות שם, ורש"י שם ד"ה בן ארבעים (להבין דבר מתוך דבר). הובא לקמן פ"ב קו"א סוף סק"א.

נב) ראה משלי א, ו. הערות וציונים 72.

נג) רא"ש נדרים לו, סוע"ב ד"ה ואגדות. וכ"ה לקמן סוף ה"ד (שלימוד ההגדות הוא אחר סיום לימוד ההלכות). וראה גם לקמן פ"ב ה"א-ב. פ"ג קו"א (ד"ה אלא). לעיל או"ח סי' נד סוס"ד.