הלכות ת"ת פרק שני

א

א מי שלא לימדו אביו תורה חייב ללמד את עצמוא כשיכירב שנאמרג ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם זו מצות עשה של תלמוד תורהד על כל אדם לעצמוה ללמוד כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה כמו שנתבאר למעלהו שנאמרז כל המצוה וגו'.

וכשלומד לעצמו כשיגדיל ויכיר ויוכל ללמוד אזי לא ילמוד תחלה כל המקרא ואח"כ כל המשנה ואח"כ התלמוד כמו שנתבאר למעלהח בנערים שאין יכולין ללמוד משנה ותלמוד בתחלה כי זה שיכול אינו רשאי לעשות כן כי מי יודע כמה יחיהט לפיכך חייב הוא לשלש זמן למידתוי שבכל יום ויוםיא שליש במקראיב שליש במשנהיג שהן הלכות פסוקות בלי טעמיםיד שבכל המשניות וברייתותטו ומימרות האמוראיםטז שהן פירוש התרי"ג מצות שבתורהיז בכל תנאיהם ודקדוקיהם ודקדוקי סופריםיח ובזמן הזה גם הלכות פסוקות של פסקי הגאונים הפוסקיםיט כמו הטור והשלחן ערוך והגהותיו בכלל משנה יחשבוכ <(א)> ושליש בתלמודכא המבאר טעמי ההלכותכב שבמשניות וברייתות ומימרות האמוראים ובזמן הזה גם בספרי הפוסקים הראשונים המבארים טעמי ההלכות פסוקות שפסקו הטור ושלחן ערוך כמו הרא"ש ובית יוסף.

כי אם אינו יודע טעמי ההלכות אינו מבין גופי ההלכות לאשורן על בוריין ונקרא בורכג ולכן יש אוסריןכד להורות אפילו לעצמוכה מתוך הלכות פסוקות בלי טעמים שלמדכו ולפיכך אינו רשאי להתאחר מללמוד הטעמים עד שיגמור ללמוד כל ההלכות פסוקות.

כי לא אמרו ליגמר והדר ליסברכז אלא לסבור סברות בעומק עיון טעמי ההלכותכח ולהבין דבר מתוך דברכט ולדמות דבר לדבר להקשות ולתרץל עד שיגיע וירד לעמק הלכהלא שזה אין לו לעשות בתחלת למודו אלא לאחר שיגמור ללמוד כל ההלכות פסוקות בטעמיהן בדרך קצרה בלי עיון רב ופלפול להקשות ולתרץלב אבל בלימוד זה לידע הטעמים בדרך קצרה מהתלמוד והפוסקים בלי עיון רב ופלפול חייב הוא לעסוק בכל יום ויום שליש זמן לימודו.

אך פירוש המקרא ודרשות ההגדות יחשבו בכלל שליש במשנהלג לפי שהמשנה ג"כ פירוש התרי"ג מצות שבתורה וחכמת הקבלה תחשב בכלל שליש בתלמודלד:


א) רמב"ם פ"א ה"ג, מגמרא קידושין כט, ב. טור ושו"ע סי' רמה ס"א.

ב) רמב"ם שם. וראה פס"ד צמח צדק (שלט, ב). אג"ק ח"ח ע' צד. לקו"ש חי"ז ע' 233 והערה 17 וע' 238 והערה 56. חי"א ע' 45 שוה"ג להערה 19. שלחן המלך ח"ג ע' רט-ריא.

ג) דברים ה, א. גמרא שם ורש"י ד"ה דכתיב. רמב"ם שם. ב"י שם ד"ה ומ"ש לא. לבוש שם ס"א.

ד) ראה לקמן פ"ד ה"ב (שהתלמוד מצד עצמו הוא ג"כ מ"ע). הערות וציונים 6/א.

ה) ראה גם הקדמת הרבנים בני הגאון המחבר. לקו"ת ויקרא ל, ד. לקמן פ"ד ה"ו (למי שאפשר לו). הערות וציונים 7/א.

ו) פ"א ה"ד, וש"נ.

ז) דברים יא, כב. ספרי עקב פמ"ח. וראה לקו"ש חל"ו ע' 18 ואילך.

ח) פ"א ה"א.

ט) גמרא שם ל, א.

י) רמב"ם פ"א הי"א. טור ושו"ע סי' רמו ס"ד (לשלש לימודו). וראה לקמן פ"ג בקו"א (ד"ה ואפילו, שכך קבלו חכמים, והלימוד בגמרא שם מהפסוק ושננתם הוא אסמכתא בעלמא).

יא) גמרא שם (ליומי). תוס' שם ד"ה לא. ע"ז יט, ב ד"ה ישלש. רמב"ם שם הי"ב. טור ושו"ע שם. וראה גם קו"א שם. לעיל או"ח סי' קנה ס"א. קובץ דברי תורה ה ע' כב.

יב) גמרא שם. רמב"ם שם (בתורה שבכתב). טור (תנ"ך). שו"ע שם (הארבעה ועשרים). לעיל פ"א ה"א וה"ד (תנ"ך). וראה לקו"ש חל"ו ע' 21 הערה 35. שלחן המלך ח"ג ע' ריט.

יג) גמרא שם. רמב"ם שם (בתושבע"פ). טור ושו"ע שם (שליש במשנה דהיינו תושבע"פ).

יד) כדלעיל פ"א ה"א, וש"נ.

טו) ראה סנהדרין לג, א ורש"י שם ד"ה ואפילו טעה. רש"י הוריות יד, א ד"ה הכל. סוכה כח, א ד"ה משנה.

טז) פרי עץ חיים סדר הנהגת הלימוד. וראה גם סנהדרין שם ורש"י ד"ה ואפילו בדרב. רש"י כתובות פד, ב ד"ה בדבר משנה.

יז) כדלעיל פ"א ה"ד וש"נ.

יח) ראה מגילה יט, ב. סוכה כח, א ורש"י שם ד"ה דקדוקי תורה וד"ה דקדוקי סופרים. וראה גם לעיל שם. לקמן פ"ג ה"א-ב. פ"ד ה"ב.

יט) אוצ"ל: והפוסקים.

כ) עיין חו"מ סי' כה ס"א-ב, ובאורים שם ס"ק כב, ודף מז ע"ב (באורים ותומים דפו"ר, והוא קרוב לסוף קיצור תקפו כהן, שהביא שם ושם מתשובות החוות יאיר, שאין לומר קים לי כדעה שלא הובאה בשו"ע והגהות הרמ"א).

כא) קידושין שם. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

כב) ראה קו"א (דהיינו כרש"י שעשה עיקר התלמוד לידע טעמי ההלכות התלויים בסברא, ולא כרמב"ם). וכדלעיל פ"א ה"א וש"נ.

כג) סוטה כב, רע"א לפירוש רש"י שם ד"ה ולא שימש. וראה גם לקמן פ"ג ה"ד. לעיל או"ח סי' קצט ס"ג (עם הארץ לענין זה). אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"ד ע' שמט. לקו"ש חל"ו ע' 16 ואילך.

כד) רש"י שם, וד"ה שמורין. וסמ"ע בהקדמה. שו"ת הרא"ש כלל לא סי' ט. ונתבאר בקו"א סק"א. וראה גם לעיל הל' שחיטה סי' א קו"א סק"ח. שו"ת שארית יהודא שער המילואים סי' לא. לקו"ש חל"ו ע' 23.

כה) ראה חולין מד, ב (הרואה טרפה לעצמו) ורש"י ד"ה ושימש. לעיל סי' יח קו"א סק"ט-י.

כו) שלמד הלכות פסוקות בלי טעמים.

כז) שבת סג, א. הובא לעיל פ"א ה"ה. לקמן ה"ב.

כח) רש"י שם ד"ה ליגמר וד"ה והדר. ונתבאר בקו"א סוף ס"ק א. וראה גם לעיל פ"א ה"א וש"נ.

כט) רש"י אבות פ"ה מכ"א ד"ה בן ארבעים (קו"א סוסק"א). וכדלעיל שם וש"נ.

ל) רש"י ע"ז יט, א ד"ה ואח"כ. וכדלעיל שם וש"נ.

לא) ראה רמב"ם פ"ד ה"ד. לקמן פ"ד הי"ח.

לב) כדלעיל שם וש"נ. וגם יחזור על ההלכות עד שיחקוק בזכרונו (לקמן ה"ב).

לג) רמב"ם פ"א הי"ב (ופירושן בכלל תורה שבע"פ). טור ושו"ע שם (ופירוש תורה שבכתב בכלל זה). וראה לעיל פ"א ה"א וה"ד (שלימוד הלכות קודם ללמוד ההגדות). לקו"ת ויקרא ה, ד. שה"ש ג, סע"ג (דהיינו דוקא ספרא וספרי שיש בהם הלכות וגופי תורה, אבל מדרש רבה וכיו"ב שהן אגדות שעל המקרא אפשר שהן בכלל שליש במקרא, וש"נ). לקו"ש חל"ו ע' 22 והערה 21. הערות וציונים 50/א ואילך.

לד) רמב"ם שם (והענינים הנקראים פרד"ס בכלל הגמרא הן), לפי דעת הש"ך סי' רמו סק"ו (והוא חקירה עיונית אלהיית). וראה לקו"ת שם (שהוא בכלל שליש במקרא). אג"ק חי"א ע' רעז. לקו"ש ח"ל ע' 173.