הלכות ת"ת פרק שני

ב

ב במה דברים אמורים בתחלת תלמודו של אדםלה אבל כשיגדיל בחכמה וירבה בה במאד ולא יהיה צריך לא ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבע"פלו מפני שכבר חזר על לימודו פעמים רבות מאד עד שנחקק היטב בזכרונו כל התורה שבכתב ושבע"פ כולהלז אזי יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי תורה שבע"פ כדי שלא ישכח דבר מדיני התורה ויפנה כל ימיו לעיון התלמודלח לסבור סברות בהלכות ולפלפל בהן בקושיות ופירוקים לירד לעומק הסברות וטעמי ההלכות להבין דבר מתוך דבר ולדמות דבר לדברלט ולחדש חידושי הלכות רבותמ לפי רוחב שיש בלבו וישוב דעתומא כמו שאמרומב ליגמר אינש והדר ליסבר.

וכן בדרשות ההגדות להתבונן מתוכם מוסר השכל לידע את ה'מג כמו שאמרו חכמיםמד רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם למוד דברי אגדה שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומתדבק בדרכיו כי רוב סודות התורה שהיא חכמת הקבלה וידיעת ה' גנוזים באגדותמה.

ויש אומריםמו שגם בתחלת לימודו של אדם לא ישלש זמן לימודו לשלשה חלקים שוים ממש שהרי המשנה חמורה מן המקרא וצריכה זמן מרובה יותר ואצ"ל התלמוד שצריך זמן מרובה יותר מהמשנה אלא מה שהצריכו לשלש זמן לימודו הוא ליתן לכל אחד שיעור וזמן כפי הראוי לו בכל יום ויום כדי שיגמור כולו בשוה ואחר כך כל ימיו לסבור ולעיין. וטוב לחוש לדבריהםמז:


לה) ומה שנאמר בגמרא שם לעולם כו', ראה לעיל פ"א קו"א סוסק"א. לקו"ת ויקרא ה, סע"ג.

לו) רמב"ם פ"א הי"ב. טור ושו"ע סי' רמו ס"ד.

לז) כדלקמן ה"ג. וראה לקמן פ"ג בקו"א (ד"ה ואפילו) בדעת הרמב"ם שם.

לח) רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. וראה גם לקמן פ"ג ה"א.

לט) כדלעיל ה"א וש"נ.

מ) כדלעיל פ"א ה"א וש"נ.

מא) רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. וראה גם לעיל פ"א ה"א.

מב) שבת סג, א.

מג) ראה גם לקמן ה"ט.

מד) ספרי עקב פמ"ט. רמב"ן במנין המצות סי' ז. וראה גם לעיל או"ח סי' קנו סוס"ד וש"נ.

מה) אור צדיקים סי' כו אות ו. סידור האריז"ל (להר"ר שבתי ז"ל) בכוונת הלימוד. הובא גם בתניא אגה"ק סי' כג (קלז, א). תורה אור מקץ מג, ג. וראה הקדמת הרמב"ן לשה"ש.

מו) ר"ן ע"ז ה, ב ד"ה הרחק. דרכי משה סי' רמו אות ב. וראה לעיל פ"א קו"א סוסק"א (שכ"ה גם דעת ר"ת קידושין ל, א סוד"ה לא). לקו"ת ויקרא ה, ג. הערות וציונים 27/א.

מז) ראה לעיל או"ח סי' קנה ס"א (שסתם דבריו). לקו"ת ויקרא ה, ג-ד (דבתחילת תלמודו ישלש במקרא ממש לבדו ויש לו למהר ללמוד המקרא בתחילה, ואחר שהגדיל בחכמה יש לו לקיים השליש במקרא עם פנימיות התורה והאגדות, ע"ש). לקו"ש חל"ו ע' 21 הערה 36 (הטעם).