הלכות ת"ת פרק שלישי

א

א וכל מי שדעתו וכח זכרונו יפה שיוכל ללמוד ולזכור כל התורה שבעל פה כולה הרי זה <(א)> לא ישא אשה עד שילמוד תחלה תורהא שבעל פה כולהב שהן כל ההלכות בטעמיהן בדרך קצרהג שהן פירוש כל התרי"ג מצותד בתנאיהן ודקדוקיהן ודקדוקי סופריםה ואח"כ ישא אשהו ויעסוק אח"כ כפי הפנאי שלו בעיון ופלפול כל ימיו כפי כחוז שאם ישא אשה תחלה יהיו רחיים בצוארוח טרדת פרנסת אשתו ובניו ולא יוכל לעסוק בתורה כראוי כל כךט ללמוד ולזכור כל ההלכות בטעמיהן שהן פירוש התרי"ג מצות ועיקר התורה שבעל פהי ולכן נדחית מפני לימוד זה מצוה רבהיא של פריה ורביה אף שהיא גדולה מכל המצותיב והוא שאין יצרו מתגבר עליויג ויוכל ללמוד בלא הרהורי עבירהיד רק שרוצה לישא כדי לקיים מצות פריה ורביה והרי הוא פטור ממנהטו כי היא נדחית מפני מצות תלמוד תורה השקולה כנגד כל המצותטז.

ולא אמרו שמבטלין ומפסיקין מתלמוד תורה כדי לקיים מצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחריםיז כמו שיתבאריח אלא להפסיק לפי שעה וזמן מה שאין בו אלא ביטול מצות העסק ולימוד התורה תמיד אבל לא ביטול מצות (מ)ידיעת התורהיט באר היטב בפירושה שהן ההלכות כולן בטעמיהן בדרך קצרה.

ולכן בימיהם שהיו לומדים עם הנערים מבן עשר שנים ואילך חמש שנים משנה וחמש שנים תלמוד שהם הטעמים בדרך קצרהכ אם לא היה נושא כשעברו עליו עשרים שנהכא היה עובר על מצות עשה של תורהכב פרו ורבו ותחלת זמנה הוא מבן שמונה עשרהכג כי גם אחר הנישואין יוכל ללמוד ב' או ג' שניםכד בלי טרדה גדולה כל כך בטרם יוליד בנים הרבה:


א) ברייתא וגמרא קידושין כט, ב (ילמד תורה ואח"כ ישא אשה). רמב"ם פ"א ה"ה. טור ושו"ע סי' רמו ס"ב. חלקת מחוקק באהע"ז סי' א סק"ב. בית שמואל שם סק"ג.

ב) ראה קו"א (ד"ה אלא): ואפילו זרעים קדשים וטהרות יכול ללמוד כ"כ עד שיזכור בע"פ וליבטל מפריה ורביה.

ג) כדלעיל פ"ב ה"א, וקו"א שם סוף ס"ק א (שלדעת רש"י זהו החלק הראשון של התלמוד, דבן חמש עשרה לתלמוד), ונתבאר בקו"א כאן (בתחילתו ובד"ה ולזה) שלדעת רש"י רק חלק זה דוחה נישואין, ולא הפלפול שבתלמוד (וראה שם ביאור דעות רמב"ם ורא"ש בזה).

ד) כדלעיל פ"א ה"ד, ופ"ב ה"א.

ה) כדלעיל פ"ב ה"א.

ו) ראה קו"א (ד"ה ומכל מקום) שזו רק עצת חכמים, אבל הרשות נתונה ללמוד תורה כל ימיו (כדי שלא ישכח מה שלמד) ולא לישא אשה (כבן עזאי), ואין בזה איסור. ומכל מקום ביאר בקו"א (ד"ה ורבנן) בדעת הרא"ש, שאין נכון לעשות כן לכל אדם, אלא אם נפשו חשקה בתורה ואינו רוצה לשכוח.

ז) כדלעיל פ"ב ה"ב. וראה לקמן ה"ג (שגם יחזור על הראשונות). קו"א (ד"ה ומכל מקום, אודות החשש שלא ישכח אח"כ. וד"ה ולזה, הטעם דבשביל הפלפול לא יתאחר מלישא אשה. ורד"ה והנה חילוק, הטעם שמצות והגית בו יומם ולילה נדחית מפני מצות עשה).

ח) ר' יוחנן קידושין שם. שו"ע שם ס"ב.

ט) ראה רש"י קידושין שם (ויבטלוהו). רמב"ם שם (אין דעתו פנויה ללמוד). טור (כנ"ל). שו"ע שם (א"א לו לעסוק בתורה). וראה לקמן ה"ב (באיזה אופן יוכל ללמוד אם נושא אשה קודם).

י) ראה לקו"ש חל"ו ע' 21-22.

יא) תוס' שבת ד, א ד"ה וכי. גיטין לח, א ד"ה כל. מא, ב ד"ה לא. ב"ב יג, א ד"ה כופין.

יב) ראה מגילה כז, א. תוס' גיטין שם. טור אה"ע סי' א.

יג) ברייתא שם (אם א"א לו בלא אשה). רמב"ם הל' אישות פט"ו ה"ג. טור ושו"ע אה"ע סי' א ס"ד. וראה לקמן ה"ב.

יד) ראה גמרא שם. רמב"ם שם.

טו) רמב"ם הל' אישות פט"ו ה"ב (עוסק במצוה פטור מן המצוה. ונתבאר בקו"א ד"ה אבל מ"ש).

טז) ראה פאה פ"א מ"א. רמב"ם פ"ג ה"ג. טור ושו"ע סי' רמו סי"ח. וראה לקמן פ"ד ה"ג (דכשעוסק בקדשים וטהרות אינה שקולה כנגד כל המצות, אלא גדולה מכל המצות), ובקו"א כאן (ד"ה ומכל מקום, משום דידיעת התורה עדיפה ממעשה. ובד"ה ומכל מקום, שהוא מטעם העוסק במצוה פטור מן המצוה). קובץ דברי תורה ח"ה ע' נג.

יז) ומצות פריה ורביה היא חובת הגוף כסוכה ולולב (קו"א ד"ה אבל אין לומר).

יח) פ"ד ה"ג, וש"נ.

יט) שריחיים שעל צווארו שע"י נישואין הוא ביטול תמידי (ראה לעיל פ"א קו"א סק"א סוד"ה ועד). וראה קו"א כאן (ד"ה ומכל מקום, דאי משום שיוכל לקיימה אח"כ, אטו מי ידע כמה חיי. ובד"ה אבל מ"ש, שכ"ה גם העסק במצות שמבטלו תמיד).

כ) כדלעיל פ"א ה"א, וש"נ.

כא) קידושין שם (כיון שהגיע כ'). רמב"ם הל' אישות שם ה"ב (וכיון שעברו עשרים שנה). טור ושו"ע אה"ע שם ס"ג. וראה קו"א (ד"ה ומכל מקום) שכשעוסק בתורה יכול לדחות את מצות פריה ורביה שנים רבות אחר כ' שנה.

כב) בראשית א, כח. יבמות ספ"ו. רמב"ם שם ה"א.

כג) אבות סוף פ"ה. רמב"ם שם ה"ב (ראה מ"מ שם). טור ושו"ע שם ס"ג. חלקת מחוקק שם. בית שמואל שם. וראה לעיל פ"א קו"א סק"א (ד"ה והנה) שלהרמב"ם היינו תחלת שמונה עשרה, ולתוס' – יח שלימות.

כד) ראה אג"ק ח"א ע' ריב. ח"ב ע' קס (לצדדין קתני, מתחלת או מסוף שנת י"ח, עד סוף שנת עשרים). לעיל פ"א ה"א (שחמש שנים מקרא משנה ותלמוד הם בתחלת השנה, דהיינו לכאורה עד תחלת שנת עשרים). רשימות חוב' נה ע' 8. העו"ב תתע ע' 46.