ג

ג היה לפניו עשיית מצוה ותלמוד תורה אם אפשר למצוה להעשות ע"י אחרים לא יפסיק תלמודוטז ואפילו עוסק בקדשים וטהרות שאין נוהגים עכשיו במעשהיז מכל מקום מצות עשה של תלמוד תורה מצד עצמה היא ג"כ גדולה משאר מצות רק שאינה שקולה כנגד כל המצות כולן אלא משום שהתלמוד מביא לידי מעשה כולן שבלעדו אי אפשר לקיימן כהלכתן.

ואם אי אפשר למצוה להעשות ע"י אחריםיח כגון להיות מעשה לצדקהיט במקום שדבריו נשמעים יותר מדברי אחרים או שאין עשיית אחרים מספקת למצוה זו כגון להוצאת המת שאין לו מלווים לפי כבודוכ כשיעור שיתבאר במקומוכא יפסיק תלמודו ויעשה המצוה ויחזור לתלמודוכב ואצ"ל למצות שהן חובה מדברי סופריםכג כמו תפלהכד וכיוצא בהכה שחייב להפסיק תלמודו כדי לקיימן כהלכתן בכל תנאיהן ודקדוקיהן ודקדוקי סופרים בתכלית השלימותכו כי זה כל האדםכז כמו שאמרו חכמיםכח תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים ואם אינו עושה כן נמצא שלמד שלא לעשותכט ונוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולםל.

ולא אמרו חכמיםלא לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה אלא כשמקיים המצות שלומד בתורה רק שאינו לומד ומקיים לשם שמיםלב אלא מיראת העונשלג בעולם הבא או אפילו בעולם הזהלד או מאהבת השכרלה לקבל פרסלו בעולם הבא או אפילו בעולם הזה עושר וכבוד שלמשמאילים בהלז הניתן מן השמים או אפילו ליקח [ל]עצמו כבוד וגדולה שיקראוהו רבילח ויהיה ראש ישיבהלט אבל אם אינו מקיים מה שלומד נקרא רשעמ ועליו אמר הכתובמא ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וגו' וכל תלמיד חכם המזלזל במצות ואין בו יראת שמים הרי הוא כקל שבצבורמב וגרוע מעמי הארץמג שזדונות נעשים להם כשגגותמד ולזה נעשים שגגות כזדונותמה ועליו אמרו חכמיםמו לא זכה נעשית תורתו לו סם המות.

ויש אומריםמז שאף על פי כן <(א)> לעולם יעסוק אדם בתורה כי מתוך שלא לשמה יוכל לבא לידי לשמהמח ללמוד על מנת לשמור ולעשותמט שהמאור שבה מחזירו למוטבנ כמו שאמרו חכמיםנא על פסוקנב אותי עזבו ותורתי לא שמרו הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו שהמאור שבה היה מחזירם למוטב.

וכך אמרו חכמי הקבלהנג שכל התורה ומצותנד שאדם עושה בעודו רשע אף שמוסיף כח בקליפות לפי שעה מכל מקום כשיחזור אח"כ בתשובהנה בגלגול זה או בגלגול אחרנו כמ"שנז כי לא ידח ממנו נידח אזי מוציא מהקליפהנח כל התורה והמצות וחוזרים לקדושה בחזרתונט.

ולפיכך אין לו למנוע מלעסוק לעולם:


טז) מועד קטן דף ט, רע"ב. ירושלמי פסחים פ"ג ה"ז. חגיגה פ"א ה"ז. רמב"ם פ"ג ה"ד. טור ושו"ע סי' סי"ח. וראה לעיל פ"ג קו"א (ד"ה אבל מ"ש, שבאמצע הלימוד הוי איסור ובמופסק ועומד הברירה בידו). או"ח סי' רנ קו"א סק"ב (במי שתורתו אומנותו). תניא פל"ז מט, ב. לקוטי תורה במדבר טו, ד. אור התורה להצ"צ דברים א'תקעב. לקו"ש ח"ו ע' 224 הערה 18.

יז) נתבאר לעיל פ"ג בקו"א (ד"ה אלא דליש).

יח) מו"ק שם. ירושלמי שם. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. וראה לעיל פ"ג ה"א (שאם מתבטל עי"ז מלימוד התורה תמיד אין מפסיקין), ובקו"א שם (ד"ה אבל מ"ש, שהחילוק בין אפשר להעשות ע"י אחרים או לא, הוא בתחלת לימודו כשאינו מתבטל הרבה מהלימוד ע"י המצוה, או אחר שלמד כבר כל התורה). פ"א קו"א סק"א (סד"ה ועד היכן, לענין ללמד לבנו ולבן-בנו). או"ח סי' לח ס"ט (לענין תפילין). סי' תמד סי"ח (כיון שאינו מבטל מצות ת"ת לגמרי). תניא פכ"ג כט, א בחצעי רבוע (מאחר דמפסיק ומבטל בלאו הכי). פל"ז מט, א. שם קו"א קנה, ב (אפילו מעשה מרכבה).

יט) ראה ב"ב ט, א. רמב"ם הל' מתנות עניים פ"י ה"ו. שו"ע סי' רמט ס"ה.

כ) מגילה ג, ב. שם כט, רע"א. כתובות יז, א. רמב"ם הל' אבל פי"ד ה"ט. טור ושו"ע סי' שסא ס"א. וראה קו"א (ד"ה אבל מ"ש, בנוגע לר' אבהו בירושלמי פסחים פ"ג ה"ז וחגיגה פ"א ה"ז). לקמן ה"ד (ללוות המת ולהכניס כלה לחופה).

כא) הלכות אלו בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור ושו"ע שם.

כב) רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. וראה לעיל פ"ג ה"א. שם קו"א ד"ה ומכל מקום. לקו"ש חי"ט ע' 467 (דאף אם לא יוכל לחזור אח"כ לתלמודו צריך להפסיק).

כג) אוצ"ל: אפילו מדברי סופרים. וראה לקמן סוף ה"ד. לעיל או"ח סי' קו ס"ד. רשימות חו' טו בסופה. הל' ת"ת עם מקורות וציונים ע' פ (בשוה"ג).

כד) כדלעיל או"ח סי' קו ס"ב (שהוא מד"ס), וש"נ. וראה לקמן סוף ה"ד (בת"ת של רבים), וה"ה (בתורתם אומנתם ובדבקות התפלה), וה"ו (בתחלת לימודו ואחר שלמד כל התורה).

כה) ראה לעיל או"ח סי' סי' תלא ס"ו (לענין בדיקת חמץ בזמנה). סי' תמד סי"ח (לענין ביעור חמץ).

כו) ראה לעיל או"ח סי' רצח ס"כ (לענין ברוב עם הדרת מלך). הערות וציונים 33/ב.

כז) קהלת יב, יג. תניא פל"ז מט, א (כי תכלית בריאתו וירידתו לעוה"ז להיות לו ית' דירה בתחתונים דוקא).

כח) ברכות יז, א.

כט) ראה לקמן ה"ה (לענין מי שתורתו אומנותו). לקו"ש חי"ז ע' 306. חי"ד ע' 180. ח"כ ע' 50. אג"ק ח"ד ע' שנג.

ל) ירושלמי פ"ק דברכות סוף ה"ב. ובבלי סוף פ"ב דברכות יז, א (נוח לו שלא נברא). וראה תניא אגה"ק סי' כ קלא, א (הטעם לזה).

לא) פסחים נ, ב, וש"נ. רמב"ם פ"ג ה"ה. טור ושו"ע סי' רמו ס"כ. וראה לקמן הי"ד.

לב) רא"ש פ"ד דפסחים סי' ב. ותוס' סוטה כב, ב ד"ה לעולם.

לג) סוטה שם ורש"י ד"ה מיראה.

לד) תוס' שם (מיראת היסורין). רמב"ם הל' תשובה פ"י ה"ה (פורענות).

לה) סוטה שם ורש"י ד"ה פרוש. רמב"ם שם.

לו) תוס' שם. וראה לעיל או"ח סי' תלג ס"ב בהגהה.

לז) ראה משלי ג, טז. שבת סג, א ורש"י ד"ה למשמאילין. זהר ח"א קצ, רע"א.

לח) נדרים סב, א. תוס' תענית ז, א. רמב"ם שם. וראה תניא פל"ט נג, ב (לשום איזה פניה לכבוד עצמו להיות ת"ח וכהאי גוונא). שם רפ"מ (כנ"ל). שם קו"א קנד, ב (להתגדל).

לט) נדרים שם. וראה לקמן הי"ד (להתפרנס במלמדות או דיינות והוראות). לקו"ש ח"כ ע' 48-49.

מ) ע"ז יט, ב ורש"י ד"ה רשעים. תוס' סוטה שם. וראה קו"א סק"א.

מא) תהלים נ, טז. סנהדרין קו, ב. חגיגה טו, רע"ב. וראה תורה אור טז, ב. אג"ק ח"ג ע' קכב.

מב) רא"ש בתשובה כלל טו אות ח. שו"ע סי' רמג ס"ג.

מג) ראה דברים רבה פז, ד. תניא ספ"ל.

מד) ב"מ לג, ב. וראה גם תניא שם.

מה) תוס' סוטה כב שם. וראה גם ב"מ שם.

מו) יומא עב, ב. תענית ז, א. וראה לקו"ש ח"ד ע' 1351.

מז) מנורת המאור נ"ד כ"א ח"א פ"ז. וכן דעת הרמב"ם פ"ג ה"ה, במה שכתב לפיכך וכו' ודו"ק. ונתבאר בקו"א סק"א. וראה מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תקסט.

מח) ממדרש רבה איכה פתיחתא ב (בא לשמה). וכ"ה בהדיא בירושלמי פ"ק דחגיגה ה"ז, ע"ש. וראה קו"א סק"א (וסופו ללמוד ולקיים לשמה). לקמן הי"ד (לענין לומד לשם פניה, יבא לשמה). תניא ספל"ט (בא לשמה בודאי). ולענין תלמיד שלומד ואינו מקיים, ראה לקמן הי"ז.

מט) ראה לקו"ש חי"ז ע' 402.

נ) ראה מאמרי אדה"ז הקצרים שם (ע"י חזרתו תמיד על האזהרות).

נא) מדרש רבה איכה שם.

נב) ירמיה טז, יא (ואת תורתי).

נג) ראה גם באה"ט או"ח סי' תקעא סק"א. תניא ספל"ט (לענין לימוד תורה לשום איזו פניה, וכן לתפלה שלא בכוונה).

נד) ראה אג"ק ח"ג ע' צד.

נה) בתניא שם: שבודאי סופו לעשות תשובה.

נו) ראה לקו"ש ח"ב ע' 485.

נז) שמואל ב יד, יד (לבלתי ידח).

נח) ראה לקו"ש ח"ד ע' 1351.

נט) ראה גם תניא ספל"ט.