דיני נזקי ממון ובו כ"ה סעיפים:

א

א אסור להזיק ממון חבירוא אפילו על דעת לשלםב כמו שאסור לגנוב ולגזול על מנת לשלםג.

ואפילו לגרום נזק לחבירוד בין במעשה בין בדבור אסור כגון ראובן שמוכר סחורה לנכרי ובא שמעון ואמר לנכרי שאינה שוה כל כךה אף על פי שהאמת אתו אסור שהרי אונאת נכרי מותרתו. וכן מי שרוצה לברוח שלא לשלם מה שחייב לנכרי (מפני שאין לו כדי כל החובז וחושש שמא יחבשוהו כדיניהם) אסור לגלות להם והמגלה אף על פי שאינו נקרא מסורח שהרי לא גרם לו נזק אלא לשלם מה שחייב (על ידי מכירת בגדי אשתו או על ידי הלואה מאחרים) מכל מקום רעה גדולה עשהט (ואף שהפקעת הלואתם אסורה כשיש חילול השםי מכל מקום זה שאין לו אנוס הוא). וכל הגורם נזק לחבירו אפילו בענין שפטור מדיני אדם חייב בדיני שמיםיא:


א) שו"ע חו"מ סי' שעח ס"א. וכ"ה לקמן סי"ד.

ב) רמב"ם הל' נזקי ממון פ"ה ה"א. סמ"ע סי' שעח ס"ק א. וראה גם לקמן ס"י.

ג) לעיל הל' גזלה ס"ב. וראה לקו"ש חל"ד ע' 52-53 והערות 20*, 27*.

ד) ב"ב כב, סוע"ב. רמב"ם שם. ונתבאר לקמן סי"ד ואילך. וראה חקרי הלכות ד כה, ב.

ה) מהר"מ מריזבורג בנימוקיו (שבסוף שו"ת מהר"י ווייל). הובא ברמ"א סי' שפו ס"ג.

ו) כדלעיל הל' אונאה סי"א (כשטעה מעצמו), וש"נ.

ז) שלכן מותר להפקיע חובו אף שיש חילול השם, כדלקמן בסמוך.

ח) שיתבארו דיניו לקמן ס"ו ואילך.

ט) מהר"מ מריזבורג בנימוקיו (שבסוף שו"ת מהר"י ווייל). הובא ברמ"א סי' שפח סי"ב (ועיין סי' כח סעיף ד בהגהה וסוף סעיף ג שם (שמותר להעיד לנכרי בערכאותיהם לחייב הישראל, כשיתחייב גם בדיני ישראל וכשיש חילול השם, וכדלעיל הל' עדות ס"ג), וכל שכן הכא דאיכא תרווייהו). מ"מ רעה גדולה עשה.

י) כדלעיל הל' גזלה ס"ד וש"נ.

יא) ברייתא ב"ק נה, סוע"ב ורש"י שם ד"ה פטור.